שפתי כהן על התורה, שמות ג:א

1ומשה היה רועה וגו'. דרך האבות והצדיקים להיותם רועים כי קונים מזה האומנות הרבה שלימות, א' שמרוחקים מן הגזל ומכל עבירות שבין אדם לחבירו, ועוד קונין מד הרחמנות, ועוד כדי שיהיו מתבודדים בעבודת השי"ת, וכשהקב"ה רוצה להקים פרנס על הצבור עושה אותו קודם רועה צאן כדי שיהיה מורגל במדת הרחמנות ותהיה לו בטבע, וכן אמר שלמה ע"ה ידוע תדע פני צאנך, פירוש אם אתה תרחם על הצאן אפילו שהם מכעיסים אותך שהם בורחים או שעסקיהם רעים, וזהו פני פנים של זעם, ידע כמו וידע אלהים, ידע פעם אחר פעם הם מכעיסים ואתה מרחם, וזהו פני צאנך כי הצאן אין להם פנים אלא הוא פני של זעם, שית לבך לעדרים שהם ישראל, וכה"א כרועה עדרו ירעה, כלומר אם הרועה הוא כדין הרועה שכשיולדת הרחלה מיד מקבל הולד ומנהיגה בנחת וזהו בחיקו ישא עלות ינהל, אם עושה כן ודאי קנה שלימות מדת הרחמנות, עדרו של הקב"ה שהה ישראל ירעה. ולזה קודם שרעה צאנו של הקב"ה רעה צאן יתרו:

2ובזוהר ומשה היה רועה. לפי שרעה הצאן כדין וכשורה לפיכך עשהו הקב"ה מלך על ישראל. א"ר יהודה ישראל נקראים צאן שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי וגו'] מה הצאן כשיקרבו על המזבח בשבילם זוכה לחיי העולם הבא, כן המנהיג ישראל כדין וכשורה בשבילם זוכה לחיי העוה"ב, ועוד הרועה את הצאן כשהם יולדות הרועה נוטל הטלאים בחיקו כדי שלא ילאו וייגעו ומוליכן אחרי אמותן ומרחם עליהם, כך המנהיג את ישראל צריך לנהלם ברחמים ולא באכזריות, מה הרועה את הצאן כשהוא רועה טוב מציל את הצאן מן הזאבים ומן האריות כך המנהיג לישראל אם הוא טוב מצילם מן האויבים ומדין שלמטה ומדין של מעלה ומדריכן לחיי העוה"ב, כך משה רועה נאמן היה וראה הקב"ה שכדאי הוא לרעות את ישראל, באותו הדרך ממש שהיה רועה את הצאן לכבשים כפי הראוי להן, כן משה מלמד את התורה לכל אחד מישראל כפי הראוי לו. לפיכך כתיב ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו ולא צאנו, אמר רבי יוסי וכי מי שנתן לו את צפורה בתו לאשה לא נתן לו צאן ובקר והלא יתרו עשיר גדול היה, אלא משה לא רעה צאנו כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צאנו עמו רעה אותם בטוב לכן כתיב את צאן יתרו ולא צאנו:

3כהן מדין. אמר רבי תנחום אע"פ שהיה עובד ע"ז בשביל שעשה עמו חסד היה רועה צאנו כדין וכשורה במרעה טוב שמן ודשן, ע"כ:

4עוד אפשר לומר ומשה היה רועה כמו שאז"ל פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא גברא רבא אנא כהנא רבא אנא, ואמר עוד לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות שהרי משה היה רועה והלואי צאנו אלא צאן כהן מדין עובד ע"ז, ולזה רעה כתיב אע"פ שנראה שהיא רעה. ואגב אורחין אשמעינן שיהיה האדם נשמע לחמיו אע"פ שהוא עובד ע"ז כמו שאמר רבי תנחום, ולזה אמר את צאן יתרו חותנו שהרי אנו יודעים שהוא חותנו אלא למה שאמרנו:

5עוד אומרו ומשה היה רועה בא ללמדנו שלא היה רוצה ליהנות אלא מיגיעו כמו שאמר רבי סימון על פסוק קראן לו, משלו האכילו והיה שונא מתנות, כי לקח צפורה בהצלת ו' בנות כמ"ש, ולמד מיעקב אבי אביו כמ"ש פ' ויצא שלא רצה ליהנות מלבן אלא בשכרו ועבדו עבודת עבד, גם כדי שלא להניח לו שום זכות ואם נשאר לו שום זכות אחר כך אבדו כשרדף אחריו, ולא רצה לאכול מלחמו אלא מיגיעו שנאמר אל תלחם את לחם רע עין כי לבן שמו ונבלה עמו, וכן אמר לו מלא שבוע זאת וגו' בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות, אמר לו ברמאות שאין די לו ז' שנים אחרות אלא עוד יש לי אצלך עבודות אחרות מלבד שבע שנים ולזה אמר עוד, ומיעקב למד משה:

6וינהג את הצאן. בזוהר אמר רבי יוסי מיום שנולד לא זזה ממנו רוח הקדש וראה ברוה"ק שאותו מדבר הוא מוכן לקבל עול מלכות שמים, מה עשה הנהיג הצאן אחר המדבר ולא במדבר שלא רצה שיכנסו בתוכו, ויבא אל הר האלהים חרבה הוא לבדו, אמר רבי יהודא האי אבנא דמקבלא פרזלא כד חמי מחטא מדלג עלוי כך משה והר סיני כשראו זה דלג עלוי הה"ד ויבא אל הר האלהים, אמר רבי אבא מוכנים היו מששת ימי בראשית זה עם זה, אותו היום נתרגש ההר למול משה וכיון שראהו נכנס לתוכו דלג בו והיו שמחים זה עם זה, אמר רבי יצחק יודע היה משה שאותו הר הר האלהים הוא דכתיב ויבא אל הר האלהים, דתנן מה ראה משה באותו הר ראה עופות שהם פורחים ופורשים כנפיהם ולא היו נכנסים בו. רבי יצחק אמר ראה העופות פורחים וטסים משם ונופלים לרגליו של משה מיד הרגיש בענין והעמיד הצאן אחר המדבר והלך הוא לבדו ע"כ. אולי העופות שהיו נופלים לרגליו של משה הם הנשמות של ישראל שהיו עתידין לקבל התורה על ידו. ומה שיש בין רבי יהודא ובין רבי אבא הוא שרבי יהודא אומר ויבא אל הר האלהים משה בא להר וכשראהו ההר דלג עליו כהאי אבנא וכו' ולזה אמר הה"ד ויבא אל הר האלהים שפירוש ויבא חוזר למשה, ורבי אבא אמר פירוש ויבא הוא להר שההר נתגרש לקראתו ובא וזהו ויבא ההר, ומה שאמר אל הר משמע שמשה בא, הוא שכיון שראהו נכנס בתוכו ודלג בו, ופי' ויבא אינו ביאה אלא כניסה שנכנס. ומה שאמר חרבה, חברה שנתחברו זה עם זה ונעשה חברה אחת, ובחרה בו, וברחה ממקומה ובאה לקראתו כסברת רבי אבא:

7כבר כתבתי פר' בראשית על שם ספר התמונות כי הבהמות של שמיטה שעברה הם בני אדם של זו השמיטה, והבל היה רועה אותם שנאמר ויהי הבל רועה צאן וחזר משה ורעה הצאן שנאמר ומשה היה רועה את צאן, א"כ הם העופות שנופלים לרגליו, ועל זה אמר מיד הרגיש, וענין ההרגשה היא שהרגיש בעצמו וידע שהוא היה מקודם רועה צאן והם אלו העופות, ולזה תמצא על צאן תביר, ומשה היה רועה את צאן, וכדי שלא תאמר צאן של יתרו הלא היה רועה צאן שבור, הענין לא תחבר ליתרו, והעמיד הצאן אחר המדבר, שעתידין ישראל ללכת שם לקבל התורה והוא לבדו עלה להר שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ומשה עלה וגו'. יתרו חותנו כהן מדין. יתרו וחותן וכהן, שיתר לישראל בקבלת התורה וחתנם להקב"ה והכניסם לחופה וכיהנם שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, מדין שהלבישם גוף אחר, כי לזה מתו כששמעו דבור ראשון, שנאמר נפשי יצאה בדברו שפשטו מלבושם ונתלבשו בלבוש אחר יותר זך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש וכו', וזהו מדין מלשון מדו, פירוש מלבוש. והיו"ד הוא לקבל עשרת הדברות: