שפתי כהן על התורה, שמות ג:ד

1מתוך הסנה. סנה הנ"ס, כלומר אע"פ שלא הגיע הקץ הקב"ה רוצה לגאלם ע"י נס, ועוד הסנה ה"א סמ"ך נו"ן ה"א גימ' רח"ל, מתוך בכייתה של רחל שהיתה בוכה שבניה יוסף ובנימין הם היו סיבה לירידתם בגלות אל מצרים. ואפשר עוד לומר מתוך הסנה זו שכינה כי שמי בקרבו, וא"א מתוך, שהיא נקראת רחל. וכן אמרו בזוהר פ' בלק (דף קפ"ז) למשה כד אתחזי ליה בקדמיתא אקרי מלאך, ליעקב לא אתחזי הכי אלא כדוגמא דכתיב ברחל ורחל בהדא דיוקנא דרחל אחרת דכתיב כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' רחל מבכה על בניה ורחל באה סתם עם הצאן, דרגא דילה אשר לאביה ודאי, וכלהו אתמנון ואתפקדן בידהא. כי רועה היא איהי מנערא לון ואתפקדא עלייהו. והכא במשה כתיב וירא מלאך ה'. ואי תימא יתיר הוא שבחא דאברהם דלא כתיב ביה מלאך אלא וירא אליו ה', התם באברהם אתחזי ליה אדון באל"ף דל"ת בגין דבההוא זמנא קביל ברית. ומה דהוה אתכסי עד כאן מיניה אתחזי ליה רבון ושליט והכי אתחזי דהא כדין בההוא דרגא אתקשר ולא יתיר ובגין כך בשמא דאדון רבון ושליט עליה, אבל משה לא הוה ביה פרודא דכתיב משה משה דלא פסיק טעמא כמא דכתיב אברהם אברהם דפסיק טעמא בגין דהשתא הוה שלים מה דלא הוה מקדמת דנא, פרישו אית בין אברהם דהשתא לאברהם דקדמיתא אבל משה מיד דאתיליד אספקלריא דנהורא הוה עמיה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, משה אתקשר מיד בדרגא דיליה. ובגין כך משה משה ולא פסיק טעמא, ועל דא לגבי משה אזעיר גרמיה דכתיב מלאך ה'. וגם אפשר משה משה, רמז לו שני משויות אחת להמשותם ממצרים ואחת מים סוף ואמר משה משה:

2עוד במדרש למה מתוך הסנה, אמר הקב"ה על ידי שנאה ששנאו אחיו ליוסף ירדו למצרים ובשבילו אני נגלה בסנה ואגאל אותם שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. בא המדרש ללמדנו שלא יחשבו שיוסף הוא סבת גלותם, אלא הסבה היא השנאה ששנאוהו היא היתה סבת גלותם ויוסף היה סבת גאולתם:

3עוד במדרש למה בסנה לפי שהקוצים שלו כולם כפופים למטה ולכך כשמכניס אדם ידו נכנסת וכשמוציאה אינו יכול להוציאה וכו' רמז לנו המדרש שגלותם היה בדין כמ"ש בתחלת הפרשה כמה טעמים בסבת הגלות, עוד הטעם הזה שאמרתי, בשביל השנאה ששנאו ליוסף וכו', לזה רמז כשמכנים אדם ידו נכנסת בדין וכשמבקש להוציאה אינו יכול, בא לרמוז שלא הודיע זמנם ליגאל אלא על דרך נס, וזהו סנ"ה הנ"ס כמ"ש, וירא והנה הסנה בוער באש וכו', ראה במראה הנבואה שהם ראויים לגלות מכמה טעמים שאמרנו, וראה שסופן ליגאל, ולזה אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, למה הם ראויים לגאולה מאחר שהם ראויים לגלות ובאיזה זכות נגאלים:

4וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו האלהים מתוך הסנה. כביכול כאדם הקורא לאהובו שיצילהו מדוחקו, וזהו מתוך הסנה משכינה שהיתה עמם בגלות, ולז"א משה משה ולא פסיק טעמא, כאדם שמחלה פני חבירו שיעשה רצונו, ויאמר הנני מזומן למאמרך:

5ובמדרש ויאמר משה משה ויאמר הנני. הנני לכהונה הנני למלכות ע"כ. כוונת המדרש לפי שאמר משה משה ויאמר הנני, ב"פ ולא פסיק טעמא, לפי שמשה רבינו ע"ה לא היה נרתע כמו שאר הנביאים ולכך לא פסיק טעמא אלא כאשר ידבר איש אל רעהו, שלא היה נרתע ולא נרעד כלל כי הוא בן בית, וכן ה"א בכל ביתי נאמן הוא, כלומר חזק הוא כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן, א"כ אמר משה, ב"פ משה למה איני נרתע ואיני נרעד בפעם ראשונה עד שהוצרך לקרוא פעם שניה, א"כ מאחר שיקרא ב"פ צריך אני להשיב על שניהם ואמר הנני, לפי שאמר לו משה בלא פסיק טעמא, א"כ ב' פעמים משה משה כאלו אמר מה ש' מש"ה ע"ה שמוש, כאלו אמר מה שמוש תרצה, כי ב"פ משה עולה תר"צ ועם ו' אותיות היינו תרצה עם א' הנעלם, אמר לו הנני לכהונה הנני למלכות, כהונ"ה, מלכו"ת גימ' רא"ש אנכ"י, אמר לו הקב"ה אל תקרב לכהונה, שלשון קריבה הוא לכהונה שנאמר קרב אל המזבח, אמר לו הנח כתר כהונה לאחיך וטול לך המלכות, הלום הוא לשון מלך שנאמר כי הביאותני עד הלום, וכן נראה מהטעם שבאל תקרב טרחא, שנראה שאינו סמוך עם הלום, הלום של נעליך, ס"ת מלך, ואמר לו אני נותן לך מלכות לא כשאר מלכים שיושבים בכבודם ועבדיהם הולכים לפניהם, אבל אתה של נעליך צריך שתלך יחף לפני, וזו היא מעלתך וכבוד שלך, כי עבד מלך מלך וכ"ש מלכו של עולם. ולפי שאמר הנני לכהונה נתנה לו ג"כ ששמש בכהונה ו' ימי המלואים הה"ד ותאות צדיקים יתן, ובמדרש חכמים אומרים לא כהן משה אלא ז' ימי המלואים בלבד, וי"א לא פסקה אלא מזרעו של משה אבל ממשה לא פסקה שנאמר משה ואהרן בכהניו: