שפתי כהן על התורה, שמות לב:י
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 32:10
Open in the reader →1ועתה הניחה לי. הבין למשה שלא ירד עד שיחלה, פירוש ימתיק מדת הדין שלא תחול בהם ותכלם, כמו שאירע בענין קרח שמתו ארבעה עשר אלף ושבע מאות, ואילולא אהרן היו כלים, לזה אמר לו ועתה הניחה הניח למה"ד קודם שתרד שלא תחול בהם ותכלם ברגע, הלא תראה שברגע אחד מתו י"ד אלף ות"ש על דבר קרח והיו כלין כולם אילולא אהרן שאחז במלאך המות ועצרו, לזה אמר ועתה מה שאתה צריך כעת הוא שתניח למדת הדין, וכן עשה שנאמר ויחל משה את פני וגו' לשון המתקה למתק הדין שלא יחול, ואח"כ אמר ויפן וירד משה וגו' וירא את העגל וגו', ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה, ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה וגו', וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם חטאה גדולה וגו' אם תשא חטאתם וגו', וישב בתפלה מ' יום ומ' לילה. א"כ ויחל משה אינה תפלה אלא למתק הדין כמו שאמרתי, וראיה שזו אינה תפלה שלא אמר כאן שישא חטאתם כמו שאמר אח"כ ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, ואמר את פני, לחלות פנים של זעם, ואמר אלהיו לפי שאמר לו ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול, אמר אם אתה תכלם אין אלהותך נקרא אלא עלי, לזה אמר אלהיו, ואמר למה ה' יחרה אפך, ע"ז שהקב"ה נפרע בה במחשבה כמעשה, ומשה אומר למה, רז"ל אמרו במדרש שאמר משה להקב"ה מה עשו, עשו לך מסייע, אתה מוריד גשמים והוא מוריד טללים, אתה משיב הרוחות והוא מוציא את הברקים, אמר לו משה אף אתה טועה כמותם והלא אין בה ממש. והכוונה שאמר משה כן לפי שאמרו עשה לנו אלהים שהוא שם השתוף, ולא אמרו עשה לנו ה' או אדני אילו דעתם היה לעשות לך מסייע, וכן אותיות עגל עי"ן גימ"ל למ"ד גימ' עזרי, אם כן למה אתה כועס על בניך, לזה אמר למה רפויה כמו למה נדבר מדבר שאין בו ממש, ואינה כמו למה יאמרו מצרים שהיא דגושה, וחרה אפך בעמך, אם ערב רב חטאו עמך לא חטאו, וא"ת שניסתו אחריהם, זה דרכם כסל למו להיותם ניסתים. כשהיו במצרים עבדו ע"א שהסיתום המצריים, ועוד שאמרת לי קודם שהוצאת אותם ראה ראיתי ב' ראיות ראיית קבלת התורה וראיית עשיית העגל, מאחר שקדמה ידיעה זו מוכרחים היו לעשות, ועוד מאחר שידיעה זו קדמה במחשבה והוצאת אותם א"כ סברת וקבלת, כי לא. היה לך להוציאם, ומאחר שהוצאת אותן על תנאי זה הוצאת אותם, בכח גדול וביד חזקה ונתקדש שמך בהם וידעו הכל שאתה האל הגדול הגבור. שאחר שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' חזר ואמר ה' הצדיק ואמר מי כמוכה באלים ה', ועתה יאמרו מצרים אינו עושה גבורות אלא לאבד, מצרים נלחם עמהם לאבדם ואבדם, ולא היתה הכוונה להציל ישראל אלא לאבדם ג"כ, כי כן מדרכו אבוד ולא הצלה. שוב מחרון אפך, למה אמר זה עתה יאמר אותו אחר זכור לאברהם, אלא אמר משה להקב"ה ב' דברים אמרת לי, ועתה הניחה לי ואכלם, ואמרת ואעשה אותך לגוי גדול, למה שאמרת ואכלם למה יחרה אפך בעמך, מאחר שהם עמך ונחלתך ועשית עמהם כמה נסים וכמה נפלאות, ולא נברא העולם אלא בשבילם, לזה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, ולא לערב רב, ועל מה שאמר ואעשה אותך לגוי גדול זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך, בעקידה אמרת בי נשבעתי נאום ה' כבר נשבעת שלא תכלה זרעם, וא"ת שתקיים השבועה בי שאני מזרעם, מ"מ ותדבר אליהם, אפילו לא יהיה שבועה אלא דבור בעלמא צריך לקיים הדבור, והדבור היה אליהם והם לא היה בדעתם כשאמרת ארבה את זרעכם עלי, א"כ הדבור והשבועה לא היה אלא על דעתם, ועוד שאני כופר בנבואתי, שאני נתנבאתי ואמרתי תביאמו. ותטעמו בהר נחלתך שהם יכנסו ולא אני, ועוד שאני משבט לוי שאין להם חלק ונחלה בארץ, וישראל הם הנוחלים ומנחילים, ועוד שאין דרך ליכנס לעולם הבא אלא ע"י עולם הזה, ולזה התחילה התורה בב' נגד ב' עולמים, וב' עולמים לא נבראו אלא בשביל ישראל סבא. ואמר עבדיך לומר שלא על חנם השליך אברהם עצמו אל כבשן האש, ויצחק פשט צוארו לשחיטה, ויעקב קבל כמה יסורין כדי שלא להניח הבכורה לעשו כי העבודה היתה בבכורות ובא שרו של עשו לקטרג עמו ולא יכול לו, וקראו ישראל כי שרית, לזה אמר כאן ישראל ולא יעקב, כל זה עשו כדי שתתנהג עם בניהם ברחמים אפילו שאינם ראויים. לזה אמר עבדיך כי מסרו נפשם עליך, מיד וינחם ה' וגו':