שפתי כהן על התורה, שמות לב:ב

1ויאמר אליהם אהרן פרקו. כשראה אהרן שכוונתם לפרוק עול הקב"ה מעליהם ותהו על שיצאו ממצרים, כמו שאמרו אשר העלנו מארץ מצרים, לא אמרו הוציאנו לומר שהם לא היו בגלות תחת יד פרעה כמו ישראל, והיו תוהים איך העלם מגן ה', כשראה כן אהרן שכפרו בטובתו של הקב"ה ובטובתו של משה אמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, ויקשה הא מהתורה ומהנביאים ומהכתובים הנזמים הם באף לא באזנים, מהתורה דכתיב ואשים נזם על אפה, והנביאים בישעיה הטבעות ונזמי האף, ומהכתובים נזם זהב באף חזיר, אלא רמז להם אהרן אשר באזני, שפרקו וכפרו במה ששמעו באזניהם במעמד הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומה שאמר נשיכם ובניכם ובנותיכם הוא לומר שדבר זה לא יאות אלא לנשים או לקטנים שדעתם קלה להם יאות להיות כפויי טובה, לא לכם, זהו אשר באזני נשיכם, והם לא שמעו ולא הטו אוזן לדבריו אלא ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, ובאהרן לא אמר את נזמי ובעם אמר נזמי, שכפרו בתורה מאל"ף ועד תי"ו ופרקו מה שאמרו ונשמע ומה ששמעו באזניהם:

2ובילקוט נביאים ביחזקאל פסוק ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך, א"ר למי שהיה הולך אצל הזהבי לעשות לאשתו קוזימין והיא הולכת אצל מכשף לעשות לו כשפים, אמר לה בתי אני הולך לעשות ליך קוזימין ואת הולכת לעשות לי כשפים, כך אמר לה הקב"ה ואתן נזם על אפך ואת מכעסת אותי באזניך שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם, וכתיב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה', חייכם פעמים הכעסתם אותי באזניכם, אף אני מחריב ב' בתים באותו לשון שנאמר באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו ע"כ, הרי השוה פסוק ויתפרקו למתאוננים משמע שמה שאמר ויתפרקו כל העם את הנזמים אשר באזניהם אינו כפשוטו, ואמר ועגילים על אזניך, הוא מלשון עגל, שאמר ואתן נזם על אפך היא התורה שנתנה בגבורה שנאמר וידבר אלהים ויאמר אנכ"י ה' גימ' אף, שנתנה תורה באף שנאמר אף חובב עמים, וה' חבבם באף, ועגילים על אזניך. ובחר בזהב שנאמר פרקו את נזמי הזהב לפי שהכסף מצוי יותר ואינו כ"כ חשוב ומה שהוא יותר חשוב יחוסו עליו ולא יביאוהו, כי ישראל לקחו הביזה של מצרים ושל ים, ובא אליהם הזהב בלא טורח ולא עמל, אבל ערב רב שבא להם בטורח שהוא מנכסיהם שלא לקחו מהביזה, כי בביזת מצרים אמר וה' נתן את חן העם וישאילום, אבל ערב רב לא שאלו כי אם היו שואלים לא היו נותנים להם כי הם לא היו בעבודה ומאיזה סיבה יתנו, לישראל נתנו לפי שהיו בעבודתם וחמלו עליהם וה' נתנם לחן בעיניהם, אבל ערב רב ודאי שלא הוציאו מביזת מצרים שום דבר, ובביזת הים נאמר ויסע משה את ישראל מים סוף הסיעם בעל כרחם שהיו טרודים בביזת הים, אמר ישראל ולא ערב רב, א"כ הנזמים שהביאו ערב רב היו מנכסיהם, וחשב אהרן אולי יחוסו על ממונם, לזה אמר להם שיביאו זהב, גם לא אמר להם שיביאו זהב אלא שיביאו הנזמים של נשיהם, ולפי שהם עשויין יחוסו עליהם לתפארת מלאכתן, או יעלה בדעתם שלא ימצאו צורף לעשותם, וכן אמר אשר באזני שכבר הם מורגלים בהם באזניהם ואם יסירום מאזניהם יהיה להם גנאי וחסרון ועכ"ז מרוב חשקם בע"א ולהחטיא את ישראל ויתפרקו נזמי הזהב, אע"פ שהם עשוים מזהב ואע"פ שהוא חשוב, ויביאו אל אהרן:

3ובזוהר ז"ל מאן דאצטריך למעבד חרשא לא בעי למיחס עינוי על ממונא ואינון אמרין שעתא קיימא לן אי אנן לא מתעכבי לאו שעתא למיחס על דהבא מיד ויתפרקו כל העם, מאי ויתפרקו כד"א מפרק הרים משבר סלעים דחבילו אורחייהו ותברו אודנייהו ע"כ. ויקח מידם לא אמר מהם אלא מידם, אמר בזוהר מיד שרי המכשפים שהם יונוס ויומברוס, ולפי שנטל מידם נעשה בזה הכשוף שלהם ז"ל כיון שנטל מידיהון קלא נפק יד ליד לא ינקה רע כו', אי איהו הוה אמר לון שוו ליה בארעא בקדמיתא ואנא אטול לא היו יכלי בחרשייהו כלום אלא מידם נטל, וקרא מתרעם ואמר ויקח מידם, חמי מה עבד אהרן נביאה גבר חכים לא ידע לאסתמרא דאילו לא נטיל מידיהון ונטיל מארעא כל חרשין דעלמא לא הוו יכלין לאצלחא אבל במא דאצלחן בעובדא דא בגין דויקח מידם לא מארעא, ויקח מידם תאנא מאה ועשרין קנטרין היה איך כתיב ויקח מידם וכי בידם הוי כל אינון קנטרין, אלא מכללא דאינון קנטרין נטלו מלוא ידיהו וההוא זעיר אסתלק על כולא כאילו הוה כולא בידיה: