שפתי כהן על התורה, שמות לב:א

1וירא העם כי בשש משה. מהו וירא על דבר שהוא נראה לכל לא יאמר בו ראיה אלא על דבר שהם ראו ולא אחרים, זהו וירא ראו שהם ערב רב ולא ישראל, אם כן צריך לדעת מהו זאת הראיה, ועוד למה על אהרן יקהלו על ראשי השבטים או על ע' זקנים, אלא הם היו רואים בעצמם שהם גרועים מישראל שלא היה חופה עליהם ענני כבוד והיו חוצה להם כמנודים מהם, והמן שהיו אוכלים כמו שאמר בזוהר כמאן דיהיב לעבדא ממה דאשתאר בתר ריחים פסולת וכתבנוהו פרשת בשלח, והיו מתבוששים בעצמן והיו בושים לומר למשה שיכניסם למחיצתם של ישראל, ומשה היה מדבר על לבן ומנחמם, כשראו שנשתהא מצאו מקום לתלונתם ונקהלו על אהרן לומר שענני כבוד הם בזכותו, וכשראו שישראל הולכים על פי הענן שנאמר ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל, בני ישראל ולא העם, עלה בדעתם שהמנהיג הוא אהרן שהענן בא בזכותו, ולא כן כאשר חשבו, שעל פי הענן היו הולכים בו, לזה סמך מיד ואמר על פי ה' יסעו, כי ידעו בני ישראל שעל פי ה' היא, ובחשבם כן אמרו לאהרן, המנהיג הוא על פיך קום עשה לנו אלהים, מאחר שאתם יש לכם מנהיג לבדכם עשה לנו מנהיג לבדנו ולא נהיה טפלים לכם, ולזה אמר לנו דייקא, ואמרו אלהים לפי שמשה שהיה מנהיגם הוא נקרא אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה ולכיוצא בו שהם ערב רב, ואמרו אשר ילכו לומר כמו שאתם יש לכם שנים בענן יומם ועמוד אש לילה כן עשה לנו, לזה אמר בלשון רבים ילכו לפנינו ולא נהיה טפלה לכם, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים היו מתלוננים שלא עשה עמהם טובה שהיו בארץ טובה שהיא ארץ מצרים כגן ה' כארץ מצרים והוא היה סבת עלייתנו משם, וכפרו בה שאמרו אשר העלנו הוא העלנו ולא ה', וכפרו בטובתו של משה שאמרו כי זה משה בלשון בזוי בחשבם. שמת שא"א לבשר ודם שישב מ' יום בלא אכילה, לזה העזו פניהם ועד עתה היו מתביישים ממשה, זהו כי בשש משה מלשון בושה, והעזו פניהם ג"כ נגד אהרן, ולזה אמרו קום עשה לנו אלהים, ויש פסיק בין קום למשה לומר שאמרו לו בחניפות פנים קום:

2ובזוהר ויקהל העם על אהרן אמאי על אהרן בגין לאתכללא בסטרא דימינא דהא אינון שמאלא בעו מניה, ובגין דלהוי כליל בימינא אתכנשו על אהרן, ויאמרו קום עשה לנו אלהים אלהים ודאי בעו סטרא שמאלא, אשר ילכו אשר ילך מבעי ליה מאי אשר ילכו אלא אלהים שית דרגי אינון כלהו בסטרא שמאלא דאלהים שית דרגי אינון, דאי תימא שבע אינון ההוא אלהים. עילאה לא עאל בכללא, ת"ח כל זמנא דהוה משה במצרים שמא אלהים לא דכיר אלא שמא דה' וע"ד קשיא ליה לפרעה. בגין דלא יהא תוקפא לההוא סטרא אחרא ולא יתקף בעלמא השתא בעו ההיא מלה והיינו קום עשה לנו אלהים, לנו דייקא דאנן צריכין להאי מילא לתקפא סטרא דילן דהוה מתדחי עד השתא, אשר ילכו לפנינו מאי אמרו אלא הכי אמרו חמינן דאתון ישראל כל טיבו כל יקר דעלמא לכו ואנן דחיין לבר דילכו, וה' הולך לפניהם יומם, אוף הכי אשר ילכו לפנינו כמא דאזיל קמייכו ה' דהא רשו אית לסטרא דילן למהך אוף הכי לקמנא אי נזמין ליה עובדא, ת"ח כל ענני יקר דאזלי במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו וההוא עננא דיקר דכתיב וה' הולך לפניהם יומם אזלא לקמייהו ואילין ערב רב וכל בעירי ענן ותורין הוו אזלין לבר ממשריתא לבתרייתא, ע"כ:

3מה היה לו. גימ' מאין. אמרו שמא נתעלה לאין ונעשה זך רוחני ונזדכך גופו עם נשמתו. כי נשמתו מאין, שכן נעלם אותיות משה כזה מ"ם שי"ן ה"א, נעלם מינא, מאין, זהו לא ידענו שעלה במקום שאין הידיעה תופסת: