שפתי כהן על התורה, שמות לב:כז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 32:27
Open in the reader →1ויאמר להם כה אמר ה' אלהי ישראל, אמר כן נגד מה"מ שלא יחשוב לכלותם, כי הוא נקרא אלהי ישראל, וכן יש ביניהם שלא חטאו ויכול ליחס שמו עליהם, שימו איש חרבו, אמר להם עד עתה היתה החרב חמוסה בידכם כשהרגתם אנשי שכם שנחלתם אותה מעשו שנתנה לו, שנאמר ועל חרבך תחיה, ולזה אמר להם כלי חמס, אבל עתה היא נתונה לכם כמו שקנאתם על דינה, וכן קנאו קנאת ה' ושימו איש חרבו לא חרב אלא חרבו שכבר נתנה להם, ואמרו איש לומר שלא יפחדו כי ה' שנקרא איש שנאמר ה' איש מלחמה הוא יהיה בעזרכם והוא יהיה עושה המלחמה, אלא אתם עברו ושובו כדי לסתום מדת הדין, ולא תניחו לו לשטן ליכנס, כמו שאמר בזוהר ז"ל כד ייתי לואי לקבליה כדין אתער חויא בישא והוה אזיל קמייהו ולא יכיל לשלטא בהו, בגין דהוו ישראל מזורזין כולהו בחגורי מזויינין ולא יכיל ההוא נחש לשלטא בהו ע"כ. לזה אמר עברו ושובו ולא תניחו לו מקום:
2משער לשער. שער נקרא ב"ד כמו ובועז עלה השער אל הזקנים, וכמו שאמרו ז"ל הושיב להם סנהדראות מבני לוי ודנן, זהו משער לשער מסנהדרי קטנה לסנהדרי גדולה, וכל מי שיש עליו עדים והתראה שהשתחוה או זבח נהרג בסייף, וא"ת למה נהרג בסייף ודין עובד ע"ז בסקילה, ואפשר שזה היה על פי הדבור שכן אמר כה אמר ה', דאי לא תימא הכי כיצד דנו ג' אלפי איש ביום אחד והלא אין דנין שנים ביום אחד, ואם דנו נקראת סנהדרין קטלנית, וא"ת שנתחלקו וכל אחת דנה אחד, א"א לפי שהיה צריך לכל אחד מג' אלפים סנהדרין של כ"ג וב' עדים לכל אחד ואחד והלוים מבן חודש היה מניינם כ"ב אלף, אלא ודאי הכל היה על פי הדבור, וכן ג"כ אומר הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו וקרובו, והלא הדיין שהוא קרוב פסול לדין אלא הכל היה על פי הדבור. והרמב"ן ז"ל כתב היו עובדי העגל רבים ולא יוכלו להביאם לבית דין על כן צוה לבני לוי לחגור איש חרבו על ירכו, על דרך מה שאמרו ז"ל שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה האמורה בו אתה יכול להמיתו בכל מיתה שתוכל, ע"כ אמר איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו, לומר שיתגבר ויתחזק לעבוד עבודת הבורא ויתלבש קנאה, ולא יביט לא לאחוה ולא לקורבה, ולזה אמר איש עם כל אחד ואמר ג"פ איש, והקדים האח כי זה האח הוא אח מאם כי מאב בני לוי כולם לא נמצא אחד מהם שעבדו העגל, ולאשמועינן שאע"פ שאינו יורשו ולא נוטל חלקו ואין לו הנאה בהריגתו עכ"ז לא יחמול עליו, ואין צריך לומר רעהו וקרובו, וכן ג"כ אמר את את ב"פ לדרשה, אם אחיו מאמו לא חטא אבל אחי אחיו חטא ובא אחיו לבקש עליו שלא יהרגנו שלא ישמע לו, וכן רעהו אם בא לבקש על ריע אחד שיש לו, וכן קרובו ואיש קרובו, קרבו כתיב שיעשה דין האדם עם מה שבקרבו קודם, ואח"כ ידין אחרים, וכן ארז"ל קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים. ויעשו בני לוי כדבר משה, אם היה להם לבני לוי שום שנאה או שום איבה עם אחד מאלו הג' אלפי איש ועתה הרגום ונח רוגזם, לזה העידה תורה שלא הרגום אפילו היה להם שום איבה אלא כדבר משה. ויפול, ויפל כתוב שהקב"ה עזרם, כמו שאמר להם משה שימו איש חרבו וגו', שלא קמו עליהם ערב רב כי ערב רב היו יותר מבני ישראל, והרשעים שבישראל אם היו נלוים עליהם ודאי היו יכולין עליהם אלא שמשה החזיק בידיהם ואמר כה אמר ה', ולמצות משה רבם עשו לא לשום פניה אחרת כמו שאמר ויעשו כדבר משה, לזה ויפל כתיב לומר שאע"פ שהקב"ה הפילם ועזרם ולזה לא אמר ויהרגו בעם אלא ויפול כמו שנאמר ונפלו אויביכם לפניכם, ולזה אומר איש שכולם נחשבו כאיש אחד, ועכ"ז נחשב להם שהם עשו, ומה שאמר כשלשת אלפי איש, אמרו בזוהר שהם בניו של בלעם שהם שקולים כג' אלפים, ז"ל וכי לא הוו ידען חושבנא זעירא דא והלא כמה חושבנין רמין עילאין ורברבין ידע קרא למימני והכא כשלשת אלפי, אלא אינון בנוי דבלעם יונוס וימברוס דהוו שקילין כג' אלפי, וצריך לומר ויפול מן העם כשלשת ולא שלשת: