שפתי כהן על התורה, שמות לג:יא

1ובמדרש שאמר לו הקב"ה שוב אל המחנה ואם לאו הרי יהושע משמש תחתיך, ארז"ל כן מאומרו ומשרתו שחוזר אל המחנה שהיל"ל והמשרת יהושע וגם למה אמר כן, לזה דרשו ז"ל שב אל המחנה, ואם לאו ומשרתו למחנה הנזכר שהם ישראל ויהושע, ואע"פ כן לא יצא דבר לבטלה, ולזה לא אמר לא מש אלא לא ימיש לעתיד:

2ובזוהר רבי שמעון יתיב ליליא חדא ולעי באורייתא והוו יתבי קמיה ר' יהודא ור' יצחק ור' יוסי, א"ר יהודה הא כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב וקאמרינן דגרמי מותא עלייהו מההוא זמנא ולעילא ושליט בהו ההוא חויא בישא, ישראל תינח, יהושע דלא חטא אעדי מניה ההוא זיונא עלאה דקביל עמהון בטורא דסיני או לא, אי תימא דלא אתעדי מיניה א"ה אמאי מית כשאר כל בני נשא, ואי תימא דאתעדי מיניה אמאי והא לא חטא דהא איהו הוה עם משה בשעתא דחבו ישראל, ואי תימא דלא קביל ההוא עטרה בטורא דסיני כמא דקבילו בני ישראל אמאי וכו' (המאמר ארוך ואני קצרתי). ות"ח כד דאין קב"ה עלמא לא דן ליה אלא לפום רובן דבני נשא, ות"ח כד חב אדם באילנא דחיי דאכל מיניה גרם לההוא אילנא דשרי ביה מותא לכל עלמא וגרם פגימו לאפרשא אתתא מבעלה, וקאים חובא דפגימו דא בסיהרא, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני כיון דקיימו ישראל בטורא דסיני אתעבר ההוא פגימו דסיהרא וקיימא לאנהרא תדיר כיון דחבו ישראל בעגל תבת טיהרא כמלקדמין לאתפגמא ושלמא חויא בישא ואחיד בה ומשיך לון גביה ואתפגימת, וכד ידע משה דחבו ישראל ואעברו מנייהו אינון זיינין קדישין ידע ודאי דהא חויא אחיד בה בסיהרא לאמשכא לה לגביה ואתפגימא כדין אפיק לה לבר, וכיון דקיימא לאתפגמא אע"ג דיהושע קאים בעטרה דזיינין דילה כיון דפגימו שריא בה ואתהדרת ואתפגימת כמה דאתפגימת בחובא דאדם לא יכיל בר נש לאתקיימא ומותא הוה בסטרא אחרא. בר משה דהוה שליט בה ועל דא לא הוה רשו לאתקיימא יהושע תדיר, ולישנא אחרא, ועל דא אהל מועד קרי ליה דהא שריא ביה זמן קצוב לעלמא, ועל דא רזא דמילא אית ימינא לעילא ואית ימינא לתתא וכו', ועל דא גרים מותא לכל עלמא ודא הוה כדין אסתאב מקדשא עד זמן קציב ודא הוא אהל מועד, ועל דא יהושע לא מית אלא בעיטא דנחש, ודא הוא רזא דכתיב ויהושע בן נון נער, אע"ג דאיהו נער לתתא לקבלא נהורא לא ימיש מתוך האהל, כמא דאתפגים דא הכי נמי אתפגים דא ע"כ. א"כ פירוש הפסוק לפי זה הוא ויהושע בן נון נער לקבל נהורא שהוא חיים שנקרא אל ח"י והיה מן הראוי שלא ימוש, וכן ימיש מוטעם בטרחא, אלא שבא לו הפגם מתוך האהל כאומר כד אתפגים דא אתפגים דא:

3עוד בזוהר פ' בחקותי תראה למה נמסר יהושע לאהל ז"ל, פתח רבי יהודא ואמר ומשה יקח את האהל אמאי אלא אמר משה הואיל וישראל קא משקרו ביה בקב"ה ואחלפו יקרא דיליה הא משכונא דיליה יהא בידא דמהימנא עד נחמי במאן ישתאר אמר ליה ליהושע אנת תהא מהימנא בין קב"ה ובין ישראל משכנא יהא בידך בהימנותא עד דנחמי במאן ישתאר מה כתיב ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל מ"ט ליהושע בגין דאיהו כסיהרא לגבי שמשא ואיהו אתחזי לנטרא משכונא ועל דא לא ימיש מתוך האהל, א"ל קב"ה למשה משה לא אתחזי הכי דהא משכונא דילי יהבית בידייהו אע"ג דאינון חבו לגבאי משכונא יהא לגבייהו דלא יתפרשון מיניה תבעי דאתפריש מנייהו דישראל ולא אתוב לגבייהו לעלמין אלא אתיב משכונא דילי לגבייהו ובגיניה לא אשבוק להו ובכל אתר אע"ג דישראל חבו לגביה דקב"ה האי משכונא דיליה לא שבקו וקב"ה לא נטיל ליה מבינייהו ועל דא בכל אתר דגלו ישראל שכינה עמהון ע"כ. עם זה יבואר מה שאמר ויאמר ה' אל משה ראה אתה אומר, שמצא עת רצון ורוצה לשאול שילך כבודו עמנו, אבל כשאמר הנה מלאכי ילך ושלחתי לפניך מלאך לא היתה עת רצון, לזה לא אמר שם אם אין פניך הולכים וגו', ואמר ראה מה שאתה אומר שוב אל המחנה שאינך יכול להפרד מהם, א"כ ראוי שאתה תלך עמהם לא ע"י מלאך, וא"ת כבר נמסרו למלאך המלאך לא הוברר עדין ואין כאן חזרה, ואין כאן לומר כיון שעלה המלאך לא ירד, שאני מורידו ממעלתו כי המלאכים אין להם מעלה אלא כשעושים שליחותו של מקום שנאמר ונתתי לך מהלכים, שהבטיחו הקב"ה ליהושע כהן גדול שיתן לו מהלכים שיהיה הולך בשליחותו בין העומדים שהם המלאכים שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואני דוחהו, ואתה אמרת ידעתיך בשם, במראה הסנה אמרת לי משה משה ב"פ במלואם כזה מ"ם שי"ן ה"ה מ"ם שי"ן ה"ה גימ' ז"ה שליחו"ת ע"ל יד"ך, וכן מש"ה עם ג' אותיות גי' שלי"ח, א"כ כשאמרת לי משה משה הודעתני שעל ידי תהיה זאת השליחות, וגם מצאתי חן כמו שכתבנו פ' שמות פסוק לך ואשלחך אל פרעה, שמיום שנברא העולם נבראתי להנהיג דור זה, ועתה הודיעני נא את דרכיך, הודיעני נא באיזו מדה אתה מתנהג עם ישראל כדי שאדע אותה מדה כשאתה בכעס ואתפלל עליה ואכוון לאותה מדה להניח רוגזך ואסלק מה"מ מעליהם, זהו ואדעך למען אמצא חן בעיניך. כשאתפלל עליהם פעם אחרת, וראה כי עמך הגוי הזה אלו קראתם עמך שאמרת לי ועתה לך וגו' והוצאת את עמי בני ישראל, אתה קראתם עמי ואלו הכירוך והיו מורים באצבע ואומרים זה אלי, לזה אמר הגוי הזה שאמר זה אלי, א"כ לא תראה לערב רב שביניהם ראה לעמך שהם קרואים עם ולא עם אחר אלא עמ"ך, במ"ק אח"ד, שהם מיחדים אותך והם מרכבה לך. שכן עמ"ך גימ' ק"ל, ואומר הנה ה' רוכב על עב קל, והם י"ב שבטים ושכינה עמהם היינו י"ג גימ' אח"ד, והם נגד י"ב צרופי הוי"ה וכנגד י"ב גבולי אלכסון, וכנגד שתים עשרה שעות של יום, וכנגד י"ב שעות של לילה והואיל והם כך אינם ראוים להתנהג ע"י שר או מלאך אלא על ידך. ופירש"י ז"ל וראה כי עמך הגוי הזה, שלא תאמר ואעשה אותך לגוי גדול ואת אלה תעזוב, ראה כי עמך הם מקודם ואם בהם תמאס איני סומך על היוצאים מחלצי שיתקיימו, ואת תשלום השכר שלי בעם הזה הודיעני: