שפתי כהן על התורה, שמות לד:יא
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 34:11
Open in the reader →1שמר לך וגו' הנני גורש מפניך את האמורי והכנעני והחתי וגו', אמר אח"כ השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ, אם הקב"ה גירשם והאבידם איך יכרות להם ברית. אפשר לומר שבא להזהיר על שירוש ע"ז ועל כח הטומאה שלא יניח לה שום השארות ולא שום זכר כלל, זהו ליושב הארץ, לומר כשנתישב על אותו כח או אותה טומאה יושיבוה, כמו שאמר בזוהר על פסוק ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, הצריכה תורה לנתוץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית יוציא מחוץ לעיר אל מקום טמא, לפי שכשבנו אותו בית בנאוהו על כח הטומאה ועל אותו כח נתיישב, ולזה ונתץ את הבית כדי להתיש אותו כח ולסלקו, כן ג"כ צוה בכאן והזהיר שלא יכרות לו ברית לאותו כח שעל ידו נתיישבה הארץ, וזהו ליושב הארץ, כי אולי בא להטעות ויאמר אני אעשירך ואגלה לך מטמוניות, פן יהיה למוקש בקרבך ממש, אלא מזבחותם תתוצון ומצבותם תתוצון ואת אשריו תכרותון, לא אמר אשריהם כמ"ש מצבותם או מזבחותם אלא אשריו לרמוז למה שאמרו, ולזה נאמר בו כריתה שאמר תכרותון כדי שלא ישאר לו שום זכר בעולם, שאם לא תעשה כן יבא מזה להשתחוות לו ולקבלו עליך באלוה כי זה חשקם ותאותם של כחות הטומאה, ולזה אמר כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו אל קנא הוא, וחזר פעם אחרת ואמר פן תכרות ברית ליושב הארץ, יושב הארץ ממש שהם הכנעניים כמו שאמר רק מערי הגוים וגו' לא תחיה כל נשמה, ואמר כל נשמה והכנענים אין להם נשמה, אלא רמז על כח הטומאה שהוא נשמתם, ולזה אמר לא תשאיר לרמוז שלא יניח לה שום חיות בהנחת שום זכר שמץ ע"ז: