שפתי כהן על התורה, שמות לד:כ
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 34:20
Open in the reader →1ופטר חמור תפדה בשה, כתב בזוהר ר"מ רזא דא יצה"ר יכול לאחזרא בתיובתא ולאחזרא יצה"ט כמא דאוקמוה זכה עזר לא זכה כנגדו, בגין דאינון דיוקנא חד בשה וחד בחמור ואי זכה לאחזרא בתיובתא אע"ג דאיהו חמור ע"ה תפדה מן גלותא בשה דאיהו שה פזורה ישראל, ואי לא הדר בתיובתא וערפתו שוי ליה עסק שיקדל, דעתידין לאתמחאה מספר חיים דעלייהו אתמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ע"כ. בשה הוא למפרע הש"ב שיעשה תשובה, ואם שב אומר לו סורה שב"ה פה וגו' שבמקום שבעלי תשובה עומדים וגו':
2כל בכור בניך תפדה. לפי שסמאל לפתח חטאת רובץ וכשנפתח הרחם הוא רוצה לקחתו לחלקו, לפי שהוא שרו של עשו שהוא היה בכור, לזה תפדה, ולא יראו פני ריקם שאני פתחתי הפתח, שמפתח שלו היה בידו של הקב"ה, ואם יקחהו סמאל נמצא שעל ריק נראיתי ופתחתי רחמה. עוד ולא יראו פני ריקם שיצטרך הבכור לעסוק בתורה וביראה יותר משאר בני אדם, כמו שכתב רבינו בחיי ז"ל, שהוא רמז להקב"ה שהוא בכורו של עולם ועבודת הקרבנות בבכורות היתה ולכך קנאה יעקב. עוד כתב ז"ל, דרשו ז"ל למה סמך עליית הרגל לפדיון הבכור לומר לך שהבכורות שנפדו מקבלין פני שכינה וזוכין לראות בנין בית המקדש ואם לא נפדו לא יראו ע"כ. לפי זה צדקו דברינו לפי שסמאל לפתח חטאת רובץ ואם לא נפדו יפלו בחלקו: