שפתי כהן על התורה, שמות ד:ח

1והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון, כנראה שאות ראשון שהוא המטה שנהפך לנחש הוא יותר אות שדומם נעשה בעל חי, מבעל חי נעשה מת שהיא ידו מצורעת. ורש"י ז"ל פירש והרגיש קושיא זו, ואמר כי הם מלומדים שעל ידיהם לוקים מפרעה ומאבימלך, אבל לפי שאמר שנצטרעה ידו הוא לפי שלקה בידו בעודנו נחש קודם שנהפך, א"כ אינו אות, ועוד מאי לקול לקול ב"פ. ונראה ששני האותות הם במטה, האחד שנהפך ממטה לנחש:, והאחר מנחש למטה, וכן נראה ממאמר ריש לקיש שאמר שהיה המטה מדבר לפני ישראל עם משה הייתי במדין ונהפכתי לנחש ואח"כ נעשיתי מטה ואמר המאמר אף היא מרימה קולה טהורה הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי, מאומרו אף היא מרימה קולה, משמע שריש לקיש ז"ל בא לפרש השני קולות שאמר לקול האות הראשון ולקול האות האחרון, שכן אמר בתחילה מת"ל והאמינו לקול האות הראשון וכו', א"כ השני אותות הם בנחש. כי למה נצטרעה ידו של משה ב"פ, אפילו לרז"ל שאמרו על שדבר לשון הרע, פעם אחת מספיק, ב"פ למה, ומ"ש אח"כ ויעש האותות לעיני העם, האת"ת כתיב חסר שלא עשה אלא אות המטה ואות הדם, ולזה א"ל בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך, כמאיים עליו שלא ימאן ויראה מה היה בידו. ועל זה הדרך אמר בפ' קרח ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו, לא אמר כאשר דבר ה' אל משה אלא כאשר דבר ה' ביד משה וגו', רמז לחולקין על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה, משמע שהיה לו למשה עונש, א"כ משמע שאינו אות ומאחר שאינו אות לא לקה משה פעם שנית כנראה, א"כ אותות שעשה משה לפני העם הם המטה והדם:

2עוד אמרו בספרי אמר הקב"ה למשה שני סימנים הללו נחש ומצורע אחד שלי ואחד שלך, רמז לו שעתידין לדבר באלהים ובמשה שנאמר וידבר העם באלהים וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים. ואחד במשה, ותדבר מרים והנה מרים מצורעת:

3עוד רמז לו והיה אם לא יאמינו לך. שלא יהיה להם האמנה שלימה וגמורה שיאמינו בו לעולם עד מתן תורה, זהו רמז לו והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון שעתידין לומר לך דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים, ופירוש אם לא יאמינו לקול האות הראשון, והאמינו לקול האות האחרון שיאמרו דבר אתה ואל ידבר עמנו אלהים, א"כ יותר יאמינו בך ממני, וכן א"ל במתן תורה וגם בך יאמינו לעולם:

4עוד והיה אם לא יאמינו לקול האות האחרון, שב' פעמים האמינו, אחת בים שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואחת במעמד הר סיני, א"ל אם יספקו בהאמנה הראשונה של הים אפילו בהקב"ה ספקו, שנאמר וימרו על ים וגו', בשניה של הר סיני לא יספקו, וכן א"ל וגם בך יאמינו לעולם, בראשונה לא אמר לעולם לפי שאח"כ נסתפקו אבל בשניה אמר לעולם שלא יספקו בה. וכשתדקדק במ"ש יתורץ קושיא שהקשה הרמב"ן ז"ל והוא למה עשה האותות למשה, כי משה היה מאמין שהקב"ה מדבר עמו, יאמר המטה אשר בידך השלך ארצה לפניהם ויהי לנחש כמ"ש במכת דם ולקחת ממימי היאור ושפכת:

5עוד במדרש א"ל לשון הרע אתה אומר על בני מה הנחש אמר לשון הרע והלקיתי אותו בצרעת וקצצתי ידיו אף אתה הבא ידך בחיקך. והיה אם לא יאמינו ולקחת ממימי היאור, רמז לו מאין אתה מן המים שנאמר כי מן המים משיתיהו טול שלך מן המים, שנאמר המן הסלע הזה וכו' ע"כ. רמז לו שעל ידי המים עתיד למות בחוצה לארץ, וזהו ולקחת ממימי היאור שהוא משה שנלקח מן היאור ושפכת היבשה, שימות בחוצה לארץ שהיא יבשה מהמצות התלויות בארץ: