שפתי כהן על התורה, שמות ד:א

1ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, אמר ישראל ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואתה אומר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, כשיראו כן לא יאמינו בי כי יאמרו לא נראה אליך ה', כי אם היה נראה מאחר שאתה אומר לך ואספת את זקני היה נעשה דבורו והיה שולחנו. א"ל מזה בידך כלומר מזה שבידך יאמינו וממך לא יאמינו, כמו שאמר אחר כך שלח ידך ואחוי וגו' למען יאמינו כי נראה אליך ה', כמו שאז"ל מת"ל לקול האות האחרון אר"ל שהיה המטה מדבר לפני בני ישראל, עם משה הייתי במדין ונתהפכתי לנחש ואח"כ נעשיתי מטה, ואף היא מרימה קולה טהורה הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי, אם לקול זה יאמינו, לך שאתה בן בית, שכן מז"ה גימ' ב"ן, לא יאמינו, א"כ אתה מזה בן מזה כי הכל יודעים שאביך גדול הדור, יז"ה. נוטריקון יעש"ה ז"ה השליחו"ת. גם אמר במדרש שא"ל הקב"ה מזה שבידך עושה שליחות אלא אני רוצה לזכותך. עוד במדרש א"ל הקב"ה לא היה בדעתך ללכת היל"ל בתחלה איני הולך המתנת עד שמסרתי לך מסתורין שלי ושם המפורש ע"כ, וזהו מזה אחר שזה בידך שהוא מ"ה ז', מ"ה שהוא שם המפורש, ז' שהוא כלי זי"ן שהוא המסתורין שלי שהוא המטה שבו היה כתוב דצ"ך עד"ש באח"ב ובו עושה המכות:

2וכתב רבינו בחיי ז"ל, מזה בידך חסר ה', שלא נעשו על יד המטה אלא ה' אותיות והם הנחש והברד והארבה וחושך וקריעת ים סוף, וסימן אב"ן חק"י שהמטה היתה של אבן של סנפרינון ובאה להשלים חוקה שלכך נבראת:

3וכתב עוד ז"ל יש לך להתבונן כי שנוי טבע שנהפך המטה לנחש היה מכח הפוך האותיות, והנה זה רמוז בכתוב ובחזרת האותיות להויתן חזר הנחש מטה זהו שכתוב ויהי למטה בכפו ע"כ. ודע כי הכל נברא בשם יה"ו שזהו שאמר יהי רקיע, יהי מארת, וזה היה האומן של מ"ב. ויהי למטה בכפו ס"ת יה"ו, זהו בהפוך נהפך לנחש, שכל הפוך מורה דין. כבר כתבתי פר' בראשית שרמז שפרעה הוא הנחש ואין לו מפלה אלא על ידך שהוא קין, ולזה א"ל השליכהו ויהי לנחש, ולזה לא אמר ויהי נחש אלא לנחש לחלקו של נחש ואל תניחהו מידך, ולזה א"ל השליכהו ויהי לנחש. אמר לו כי ראית בהיסח הדעת הוא נושך והוא טמא ומטמא, לזה שלח ידך ואחוז בזנבו ואל תניחהו כדי שיהא כפות תחת ידך, ולפי שא"ל שלח ידך ואחוז בזנבו והוא מבטחונו בהקב"ה שלח ידו ויחזק בו, א"ל טמאת ידך. ולפיכך א"ל שלח ידך ואחוז בזנבו כי אני אמרתי לך בזנבו כדי שיטהר מעט מעט על ידך, ולזה א"ל הבא ידך בחיקך וגו', והנה ידו מצורעת כשלג, ובמצורע לא נאמר בו כשלג אלא במרים, לומר שאינו מסטרא דשמאלא אלא דין מצד הרחמים כשלג שהוא רחמים לעולם ויש בו קצת דין נסתר, ולזה בחיקך בלקיחה שלקחת אותו כי הוא מצורע כמו שאמרו ז"ל על פסוק והנחש היה ערום שנצטרע ונדבק בך הצרעת, כי לפי רבותינו ז"ל שאמרו על שדבר לשון הרע על ישראל א"כ היה לו להצטרע כל גופו, ומה אם מרים שדברה באחיה לבד נצטרע כל גופה משה על כל ישראל עאכ"ו, א"כ למה ידו לבד, אלא כמ"ש. ולזה א"ל הבא כלומר שבהעלם בא לו, ולזה א"ל נא בבקשה שאני מדבר עמך ואין ראוי שיהיה בך דבר זה בהעלם אלא גלה הדבר והוציאה לחוץ, ויוציאה והנה ידו מצורעת, ויאמר השב ידך אל חיקך שיחזור בו בהעלם כמו שבא לו בהעלם ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו ואין בו שום מום:

4ובתיקונים תיקון ב' פירש טעם אחר למה ידו מצורעת, על ענין פרה שהיא מטהרת את הטמאים ז"ל, ועוד מטהרת את הטמא, כד נולד משה אתמר ביה לגבי בת פרעה כי טוב הוא כד חמת עמיה שכינתא ומיד דנגעה איהי ביה אתרכיאת ואתסיאת מצרעותא דילה ומשה אתדבק ביה צרעת כד"א והנה ידו מצורעת כשלג, דההוא זמנא דנגעה ביה בת פרעה פרחא שכינתא מיניה, ובגין דא כד בעא למקרב לגבה בסנה א"ל אל תקרב הלום עד דאתפשט מההוא גופא דנגעה ביה בת פרעה, תמן אחזי ליה דגופא דבר נש בהאי עלמא איהו צרעת ממשכא דחויא, לבתר אתפשט מניה והדר לגנתא דעדן ואתלבש בגופא קדישא דיליה, ודא איהו והנה שבה כבשרו, בקדמיתא דאתמר ביה עצם מעצמי ובשר מבשרי, ובגין דא א"ל של נעליך מעל רגליך דא גופא דהוה ליה כנעל ההוא דנגעה ביה בת פרעה ואתלבש באחורא, בההוא זמנא אהדרת עליה שכינתא ובגין דא אתחזי ליה באתין דעבד, באת קדמאה א"ל הבא נא ידך בחיקך ולבתר אחזי ליה דאתנבי באורייתא, כתב ביה והנה שבה כבשרו: