שפתי כהן על התורה, שמות ו:ב

1וידבר אלהים אל משה. לפי שאמר משה למה הרעות שנתנהגת עמהם במדה הקשה ואני באתי בשליחות זו על מנת שתתנהג עמהם במדה הרפה כמו שאמר בי ה' שלח נא וגו', לזה וידבר אלהים. וידבר לשון מנהיג כמו דבר, א"ל הקב"ה למשה אני צריך להנהיג הדין מעט מעט כדי שימתק. לפי שמד"ה מקטרגת לומר מה נשתנו אלו מאלו, ועוד שלא הגיע הקץ לזה כבדה עליהן העבודה לסתום פיה, כמ"ש על פסוק כי ידעתי מכאוביו, שכל הענוי והשעבוד והצער שהיה עתיד לבא עליהן בת' שנה בא באלו הר"י שישבו במצרים, כמו האשה כשתקרב ללדת אז באים עליה צירים וחבלים ואחרי כן יולדת ויוצאת מאפילה לאורה, כן אלו בא להם כובד העבודה הוא סימן שקרב להם הקץ, וכן אז"ל על הקץ של זו הגאולה, אמרו אם ראית דור שהצרות תכופות עליו צפה לרגליו של משיח, ע"כ אמר לו אלהים אע"פ שאתה רואה שהוא דין הוא רחמים, הואיל והוא צורך הרחמים לבוא רחמים הוא, זהו ויאמר אליו אני ה'. פקח עיניך ותראה נפלאות והעלים הדברים אלהים זה השם הוא יוצא מאות ראשונה של השם שהיא יו"ד, כיצד מאל"ף עד י' ה"ן, מאל"ף עד ו' כ"א, מאל"ף עד ד' י', צרף הכל פ"ו, זהו סוד הבינה נאצלה מהחכמה, והבן:

2עוד וידבר וי"ד ב"ר. י' פעמים י' ק', ו"ד פעמים ו"ד ק', וב' יודין הרי ב"ר, א"כ זהו וידבר וי"ד ב"ר, שהוא מי' עד ו"ד, וידבר גימ' רכב, רכב י' על ו"ד, והוא ג"כ בכר, כבר, כבר ידעת כי הדבר רמוז בי' שהיא החכמה ולה רומז פרשה ראשונה של תפלין שהיא קדש לי כל בכור, א"כ הדבור בא לו מי' עד ו"ד, ו"ד הם עשר, לפי שד"ו פרצופין הם כלל העשר, והיינו בהבראם בה' בראם, כשתכניס הוא"ו תוך הדל"ת נעשית ה' וידבר וי"ד ב"ר, ובר הוא משה ברא קדישא, לזה לא תמצא לשון זה בשאר הנביאים, ונקרא בן לזה בא לגאול הבן, בני בכורי בכור י', ולזה היתה זאת הגאולה על ידו, בן בנו"ן פשוטה גימ' בשת, לפי שבא משת שממנו הושתת העולם, אם כן שת ב' שבא ב"פ, עוד בשת לשון בושה, לזה ויסתר משה פניו, לזה שם על פניו מסוה מ"ם סמ"ך ו"ו ה"ה גימ' וידבר. עוד בשת היינו שבת, לז"א לפרעה שיתן להם יום מנוחה כדי שיוכלו לסבול ובחר ביום השבת, וז"ש ישמח משה במתנת חלקו, עוד יו"ד ומאל"ף עד י' במספר מרובע. כיצד ב' פ"ב, ג' פ"ג, ד' פ"ד, ה' פ"ה, וכן עד י', עולה הכל שפ"ה גי' שכינה, זהו סוד מה שאז"ל אין שכינה שורה פחות מעשרה, וכן מאל"ף עד ו' על זה הדרך גימ' א"ץ הוא חבור ב' שמות, וכן א"ץ גימ' אמן, וכן מאל"ף עד ד' על זה הדרך גימ' ל'. צרף שפ"ה א"ץ ל', יעלה הכל תק"ו, והכל בשתיקה, היינו יו"ד סתומה שאין לה תוך תקו גימ' ק"ו הנשמה והכל ברמז והבן. וידבר וא"ו יו"ד דל"י בי"ת ר"ש גימ' כבוד אלהים הסתר דבר, וספר תורה הם בגימ' הסתר פארה, וכן אז"ל כבשים ללבושך דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך, ולזה ספר תורה בלא נקודות שהכל נסתר, א"כ לזה שינה כאן ואמר וידבר אלהים ולא וידבר ה' לומר לו שהוא דין ברחמים, ויאמר אליו אני ה', ר"ת גימ' ח"י כמ"ש לומר חי אני, וס"ת רוי"ה שאמר לו זה הדין שהוא אלהים שסודו כוס הוא רוי"ה, שהוא דין של רחמים כמ"ש. וידבר גימ' ברך, ויאמר אליו אני ה'. ס"ת גימ' ברך, ב"פ ברך כמשאז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וכן א"ל הקב"ה למשה משה אתה אומר למה הרעות היה לך לברך ולא ברכת כי אם היית מברך לא היית אומר למה הרעות, כי כוונת הברכה היא לומר שעשה בדין, ובאמת שכן נוסח הברכה ברוך דיין האמת, ר"ל שבא הדין מצד אמת שהוא רחמים, והואיל והיא רעה למה תקנו ז"ל ברכה, אלא מאחר שהיא מן השמים אינה רעה שכן אז"ל אין רע יורד מן השמים, ולזה רמז כאן ב"פ ברך שצריך לברך על הדין שהוא וידבר אלהים שהוא דין והוא רחמים כמ"ש, ויאמר אליו אני ה' שצריך לברך ג"כ על הטובה כמ"ש דוד צרה ויגון אמצא וגו' כוס ישועות אשא וגו', וכן בכ"מ שנאמר וידבר הוא רמז על הברכה שצריך לברך על אותה מצוה, שכשמברך על המצוה מורה שמחבבה ועושה אותה לשם מי שצוה בה, ונותן שבח והודאה למקום שצווהו לעשותה, שהמצות צריכות כונ"ה גימ' אחד מיוחד, וכן בברכה אומר בא"י גימ' אחד, ואם הברכה יש בה פתיחה וחתימה שחותם בא"י, הרי אמר גימ' כ"ו שהוא שם הוי"ה, כ"ז להורות שהתורה נארגת על המצות והמצות על השמות והשמות על שם הוי"ה כי הכל אחד, וא' א שציורה יו"י גימ' כ"ו, יו"ד וא"ו יו"ד גימ' גן, פרשיות התורה שהן ג"ן וגן גימ' יו"ד וא"ו יו"ד, שהוא ה והכל אחד:

3עוד וידבר אלהים אל משה א"ל כפי הדין אינם ראויים לגאולה כמ"ש ז"ל על פסוק כשושנה בין החוחים קשה ללקוט כך ישראל קשין להגאל, ויאמר אליו אני ה' רחמן ונכמרו רחמי עליהם כמ"ש ראה ראיתי את עני עמי ואת צעקתם שמעתי וגו', א"כ אל יקשה בעינך על שהרעו להם כי בסוף החבית ימצא שמרים, וכמו הרה כשתקרב ללדת תצעק בחבליה וזה סימן ללידה: