שפתי כהן על התורה, שמות ו:ג

1וארא אל אברהם וגו'. אע"פ שנגליתי אליהם באל שדי אינו מפני שאינם כדאים להראות אליהם בשם הוי"ה, אלא ממני היה, לז"א וארא, אני הוא שנגליתי באל שדי שאמרתי שדי לי לבריאת עולמי אחר שהם בעולם די לי, והטעם הוא לפי שהאבות הם הם המרכבה ולא נשלם השם אלא במשה. אות ה' נשלמה באברהם לזה נתוסף בו אות ה', אות י' ביצחק שנמול לח' שנתקנה הי' ונתגלית ונשלמה ואחר שנשלמה יצא יעקב מהול, והוא"ו ביעקב כמ"ש וזכרתי את בריתי יעקוב, והוא סוד הסולם, והוא מעבר יבק, והוא הבריח התיכון, ולז"א ויברח יעקב שדה ארם, והוא סוד המקל שאמר כי במקלי גימ' יעקב, וכן אמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב בוא"ו, וכן וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בוא"ו והבן, ואחר שבא משה נשלמה הה' שהוא בעלה דמטרוניתא, וכן אמר משה ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה ס"ת הוי"ה, כלומר לי השלמת ה':

2מצאתי כתוב כשהקב"ה עושה נסים נגלים ומפורסמים עושה אות באספקלריא המאירה כדי שהכל יראוהו בפרסום, כענין יציאת מצרים שאמר זה אלי, והמכות שהיו נגלים ומפורסמים לכל, ולכ"א אני ה', אני רוצה לעשות נסים נגלים ומפורסמים, וכה"א אמור לב"י אני ה', וכן ג"כ כשיעד להם על נתינת התורה ונתינת א"י אמר מורשה אני ה', לפי שלקחוה ע"י נסים מפורסמים, וכן במכות בכל אחת ואחת נאמר בה כה אמר ה'. אבל האבות עשה עמהם נסים נסתרים לזה היה באספקלריא שאינה מאירה, אבל ענין אור כשדים שהיה נראה ונגלה לכל נאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ולז"א וגם הקימותי וגו', ונתינת הארץ היה בפרסום בהריגת ל"א מלכים. וגם אני שמעתי את נאקת ב"י להוציאם מארץ מצרים והוצאתם היא ע"י המכות שהם מפורסמים. וכתב רבינו בחיי ז"ל מה שהתחיל וארא היל"ל ושמי לא נראיתי או יאמר ואודע אל אברהם כמו ושמי לא נודעתי, אבל לפי שהיתה נבואת האבות במראה הלילה הוצרך לומר וארא. ונבואת משה שהיתה פנים אל פנים הוצרך לומר לא נודעתי להם כאשר נודעתי לך, וכה"א אשר ידעו ה' פנים. ומ"ש נודעתי להם ולא אמר הודעתי בא ללמד שהוא ושמו אחד, וכן מצאנו בעבור כבודי וגו' עד עברי, ולא אמר עד עבור כבודי, מכאן שהוא וכבודו אחד ע"כ:

3ובמדרש ושמי ה' וגו'. לא פירשתי שם המפורש הוי"ה ולך גליתי אותו שאתה הולך לגאול את ישראל כדי שתצליח ע"כ. וההצלחה הוא לעשות נסים מפורסים, והכל מובן במ"ש שבאבות ש יה"ו, ולז"א לו כה תאמר לב"י אהיה וגו' כלומר שם אהי"ה נשלם בשליחותי, א"כ לכן אמור לב"י אנ"י הוי"ה גימ' פ"ז, לא פ"ו שהוא דין, שאין בדין שיצאו שלא הגיע הקץ אלא פ"ז אחד יתר על פ"ו לכבוש הדין ראשו כתם פ"ז, ר"ת פרך, הוא שהוציאם מעבודת פרך:

4ואמר ד' לשונות והוצאתי אתכם וגו'. שקודם כששה חדשים שיצאו ממצרים בטלה מהם העבודה, כאמרם ז"ל בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. והצלתי אתכם מעבודתם, מהו העבדות שהיו עובדים ע"א, וכה"א ובגלולי מצרים אל תטמאו. עבדתם עבד דתם שהיו מאמינים בדתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, זו קריעת הים, ששם נקראו גאולים שראו לאדוניהם מתים שנאמר וירא ישראל את מצרים מת, ולז"א בזרוע נטויה כמ"ש וירא. ישראל את היד הגדולה גו'. ולקחתי אתכם לי לעם, זה מעמד הר סיני וקבלת התורה, כי לתכלית זה היתה כוונת בריאת העולם, שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית שנאמר קודש ישראל לה' ראשית, והתורה נקראת ראשית שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ומשה נקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו. כאן נאמר ולקחתי אתכם לי ובמעמד הר סיני נאמר ואתם תהיו לי, וכן אמר למשה כהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, כי לזה הוא כוונת יציאתכם ממצרים, וזו ג"כ היתה כוונת השעבוד כדי שיהיו מורגלים בעבדות, כמו העגל שמרגילים אותו שנותנין עול על צוארו בעודנו קטן, וכן אז"ל במס' ביצה תאנא דבי ר' ישמעאל מימינו אש דת למו אמר הקב"ה ראויים אלו שתנתן להם דת אש, איכא דאמרי דתיהם של אלו אש, אלמלי לא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד מפניהם, והיינו דאמר ר"ל ג' עזים הם ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות. ונתתי אותה לכם מורשה, לא אמר ירושה אלא אמר מורשה שגלוי לפני מי שאמר והיה העולם שימותו כולם במדבר ויירשום: