שפתי כהן על התורה, שמות ז:טו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 7:15
Open in the reader →1לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו, א"ל הקב"ה למשה לא תתבייש הנה יוצא לעשות צרכיו ביאור שהוא עושה אותו ע"א, הוא מבזה אותו ועושה בו צרכיו, ומאחר שקבלו באלוה היה לו לכבדו שנאמר איש כי יקלל אלהיו ונשא עונו, ואמור לו מאחר שאתה התחלת בבזיונו הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר וגו' ובאש היאר, ולמה אמר אשר ביאר, אלא אמר לו לא תעלה בדעתך לומר שכשאכה המים אותם המים ילכו ויבאו מים אחרים, כי נילוס מימיו הם שוטפין והולכים, לז"א אשר ביאר שמכה הוא ליאר וכל המים שיבאו כולם יהיו דם:
2לך אל פרעה הנה יוצא המימה. במדרש זש"ה שיתה ה' מורה להם, לפי שהיו עושין עצמן מוראו, ידעו גוים אנוש, ידעו גוים שהם אנוש הודיעם שהם ב"ו, א"ל הקב"ה למשה בשביל שעשה עצמו אלוה הודיעו שהוא ב"ו, אחז בו משה א"ל הניחני עד שאעשה צרכי ואח"כ אני מדבר עמך, א"ל משה יש אלוה שעושה צרכיו, לפיכך א"ל הקב"ה השכם בבוקר ע"כ. א"כ יהיה פירוש הנה יוצא מלשון צואה, המימה הוא מי רגלים:
3לך אל פרעה. והתרה בו על מכת הדם, ולא תהיה ההתראה על מימי מצרים כמו שהיתה המכה, אלא על המים אשר ביאור כדי לתת מקום לחזוק לבו שיאמר שיש לי מים אחרים, לז"א אמור הנה אנכי מכה המים אשר ביאור ובאש היאור ונלאו לשתות מים מן היאור, אבל במכה אמר על מימי מצרים על נהרותם וגו' ובענים ובאבנים בתרגומו ובמני דאעא ומאנין דאבנא. ומה שאמר מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם, ולא אמר על הנהרות על היאורים וגו' כמו שאמר במכת הצפרדעים, הוא לומר שמימי מצרים ילקו ומימי ישראל לא ילקו, כמו שאמר במדרש ממכת הדם העשירו ישראל, כיצד היה מצרי וישראל נתונים בבית אחד והיה הגיגית מלאה מים והיה המצרי ממלא הקיתון מתוכה ונעשה דם וישראל הולך ושותה מתוך הגיגית, והיה המצרי אומר לו תן לי מידך מעט מים והיה נותן לו ונעשה דם ביד המצרי, והיה אומר לו בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה, והיה ישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה המצרי לוקח בדמים מיד ישראל היה שותה מים, לזה אמר על מימי מצרים לבד ולא מימי ישראל:
4ובזוהר תמצא סוד הענין (דף כ"ח) ז"ל א"ר אבא ת"ח ההוא, רקיע דאית ביה שמשא וסיהרא כוכביא ומזליא איהו בי כנישות מיא דהוא נטיל כל מיין ואשקי לארעא דהוא עלמא תתאה, כיון דנטיל מיין בדר לון ופליג לון לכל עבר ומתמן אתשקיין כולא, בזמנא דדינא שריא בעלמא עלמא תתאה לא ינקא מההוא רקיע וינקא מסטרא דשמאלא וכדין אקרי חרב לה' מלאה דם כו', בההוא זמנא ימא אתפלג לתרין חולקין חוור וסומק וכדין שדי ליאורא חולקא דמצרים ואלקי לעילא ואלקי לתתא ועל דא שתאן ישראל מיא ומצראי דמא ע"כ. ועל זה היה על ידי אהרן שהוא איש חסד שהם המים, למנוע מהם החסד, ולזה אמר אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך, נטה אותה לסטרא דשמאלא, וכן במכת הצפרדעים שהיא גם כן על הנהרות ועל האגמים שהם מים אמר גם כן נטה ידך, נטה אותה לסטרא אחורא, אבל במכת הכנים לא אמר ידך אלא נטה מטך, והיה ע"י אהרן שלא עכב, על דרך הכפירים שהם כחות המקטרגים שואגים לטרף ומי מעכב על ידי מדת החסד, לזה מבקשים ממנו שלא יעכב, זהו ולבקש מאל אכלם. והיתה גם כן מכת הכנים על ידי אהרן, לפי שאהרן הוא יסוד המים שהוא איש חסד כמו שאמר, ויסוד המים גובר על יסוד העפר, ולזה לא היה ע"י משה כי משה הוא מיסוד האש, אע"פ שהוא מן המים שנאמר כי מן המים משיתיהו, הוא כמ"ש בספר יצירה הרו מים וילדו אש, ולזה נגלה אליו בסנה באש כפי יסודו, ולזה עלה להר אע"פ שהיה בוער באש שנאמר אשר ירד עליו ה' באש, ואמר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה לקב התורה שהיא אש, שנאמר אש דת למו, אם כן יסוד האש הוא למעלה מיסוד המים, לזה לא היתה מכת הכנים על ידי משה אלא על ידי אהרן שהוא יסוד המים שהוא גובר על יסוד העפר שהוא פרעה, ולזה לא אמר ידך שלשון יד הוא כמו יד הירדן יד גבול, במים שהם מצדו אמר בהם יד, ובדם ובצפרדע אמר נטה ידך, אבל בכנים שהם למטה ממנו שהוא יסוד העפר אמר נטה את מטך שהוא צומח מן העפר, והוא מה שרמזו ז"ל זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי, אם כן לזה היה דצ"ך על ידי אהרן, והערוב והדבר היו על ידי הקב"ה שהוא מכת האויר, שעל ידי שנוי האויר שנהפך נשתלחו החיות ובאו, וכן מכת הדבר היא ג"כ מחמת האויר שלקה, אבל מכת השחין היתה ע"י משה ואהרן, שבאה מאש ומים, ולזה הלקה יסוד האש ויסוד המים והביא עליהם השחין, ומכת בכורות היתה על הקב"ה ששם לקו הד' יסודות, וזה א"א אלא על ידי הקב"ה, ולזה היתה באחרונה שהיא כנגד כולם, שאחר שלקו הד' יסודות שהכל ילקו, ולזה היה על ידי הקב"ה, כי על ידי הטבע שהיא גימ' אלהים ועם ד' אותיות והמלה עולה מלאך, א"א לחיות שום אחד לא מישראל ולא ממצרים, ולזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, קרי ביה ובערתי אבער החמץ, ואי אפשר זה אלא כמ"ש, והשלש מכות שהם ברד ארבה חושך היה על ידי משה שהוא מיסוד האש אע"פ שהוא מן המים שנאמר כי מן המים משיתיהו, ופירוש משתי ממנו יסוד המים ונשאר בו יסוד האש כדי לעלות ולקבל התורה שהיא אש, ולזה אמר בספר יצירה הרו מים וילדו אש, אם כן לזה היו אלו השלש מכות על ידי משה, במכת הברד נאמר בה ואש מתלקחת בתוך הברד, ובארבה נאמר (יואל) לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה, שהוא הזבל שאוכל, ומרוב החמימות שבטבעו מיד מתעכל ומוציא הרעי, ושורף הזרעים, וזהו ואחריו תלהט להבה, ולזה אוכל ואינו שבע, כי מרוב החמימות מתעכל המאכל מיד, וזה מפני שיסוד האש מתגבר עליו, והחושך גם כן מיסוד האש, שכן אמר במדרש מהיכן היה אותו חושך רבי יהודה ור' נחמיה אומר מחושך של גיהנם היה, אם כן לזה היה בא"ח על ידי משה שהוא מיסוד האש ללקות יסוד האש, ואע"פ שאמרתי שאהרן יסוד המים, ומשה יסוד האש, מורכבים הם מארבעה יסודות, אלא רצוני לומר על יסוד הגובר, ולזה אמר במכת הדם על נהרותם שהוא יסוד האש שבמים, מלשון נורא, ולזה הם חמים בימי החורף על יאריהם הוא על יסוד הרוח, שאלמלא יסוד הרוח שבהם לא היו הולכים ביאורים, ועל אגמיהם הם המקומות שדולים מהם לשתיה ונקראים אגמים מלשון הגמיאיני האמור באליעזר, אגמים אגמי מים, אם כן הם יסוד המים, כי עיקרם הם לשתיה, ועל כל מקוה מימיהם הוא על יסוד העפר שבהם, שכשהמים נקוים במקום אחד אפילו שיהיו צלולים ביותר ימצא להם עפרירות והוא מחמת יסוד העפר שהם מורכבים, אם כן כשאמר שאהרן הכה המים, פירוש הכה הארבעה יסודות שהמים מורכב מהם. ולזה אמר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של ארבע מכות וכו', וכן הצפרדעים, וכן הכנים הם מורכבים מארבעה, וכן הערוב והדבר הכה הארבעה, וכן שחין וכן ברד היה מורכב כי היה בו אש ומים ורוח, כי על ידי הרוח הוא בא, והברד כשנפשר תמצא בו עפרירות, והחשך הוא גם כן מורכב מארבעה, ולזה נאמר חושך פעמים, אפלה הרי ד', ולזה לא קמו שהיה בו ממשות מחמת ההרכבה, א"כ כשאנו אומרים שהכה יסוד המים או יסוד האש, הכוונה היא על הגובר, והך הכפתור וירעשו הספים שהם שאר היסודות. ולזה אמר והיה דם לא אמר והיה לדם אלא והיה דם, הוית דם מכל מקום בין בטבע בין במראה בין בטעם בין בריח כמו שאמרנו:
5ובמדרש נתן טעם לעשר מכות ז"ל. עשר מכות דצ"ך עד"ש באח"ב, דם א"ל הקב"ה למשה בדבר שנתגאה בו ואמר לי יאורי בו יתחיל פורענותם. צפרדע אמר הקב"ה יבא דבר שגדולו ומחייתו במים ויפרע מהמצריים שבקשו לאבד אומה שעתידה לקבל תורה שהיא משולה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים. כנים אמר הקב"ה יבא דבר שנברא מן העפר ויפרע מהמצריים שבקשו לאבד אומה שנמשלה לעפר שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ. ערוב אמר הקב"ה יבאו אריות נחשים ודובים ויפרעו מהמצריים שבקשו לאבד אומה המשולה לחיות שנאמר גור אריה יהודה, יהי דן נחש, בנימין זאב ישרף. ד"א אמר הקב"ה יבא דבר שממית ויפרע מהמצריים שבקשו לאבד אומה המוסרת עצמה על יחוד שמי שנאמר כי עליך הורגנו כל היום וגו'. שחין נאמר קחו מלא חפניכם פיח כבשן אמר הקב"ה יבא דבר העולה מן הכבשן ויפרע מהמצריים שבקשו לאבד אומה שמסרה עצמה למיתה, אברהם באור כשדים חנניה מישאל ועזריה שהשליכו עצמן לכבשן האש. ברד אמר הקב"ה יבא דבר שהוא לבן כשלג ויפרע מהמצריים שבקשו לאבד אומה שאני עתיד להלבין עונותיהם כשלג, שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ארבה אמר הקב"ה יבא ארבה שנקרא חילי הגדול ויפרע מהמצריים שבקשו לאבד אומה שנקראו חילותי שנאמר והוצאתי את צבאותי. חושך אמר הקב"ה יבא חושך שהוא מובדל מהאור ויפרע מהמצריים שבקשו לאבד אומה המובדלת מן האומות. מכת בכורות אמר הקב"ה אני עובר בתוך מצרים בחצי הלילה ואפרע מהמצריים שבקשו לאבד בני אברהם שחצה וחלק הלילה לאבד אויבי ה', שנאמר ויחלק עליהם לילה, ע"כ במדרש:
6עוד במדרש טעם אחר לי' מכות. לפי מה שחשבו המצריים על ישראל הביא הקב"ה עליהם, הם חשבו שיהיו שואבים מימיהם לכך ויהפך לדם יאוריהם., הם חשבו שיהיו צדים להם שרצים ודגים הביא עליהם צפרדעים. הם חשבו לעשותם כארץ ושיהיו מכבדים ומרביצים השוקים והרחובות השריץ הארץ כנים. הם חשבו שיהיו טוענים את בניהם כפדגוג הזה שלח בהם אריות ודובים, היה למצרים בנים ואומר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב אחד והדוב אחד והנמר אחד והברדלס אחד והיה הישראל נכנס אצל המצרי לבדו והמצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו הישראלי שב ואני עושה לך חשבון נטל הארי אחד זאב אחד נמר אחד עד שנתן לו החשבון. הם חשבו שירעו מקניהם שלח בהם הדבר וימת כל מקנה מצרים. הם חשבו שיהיו בלנים הביא עליהם את השחין. הם חשבו לסקול אותם באבנים הביא עליהם את הברד. הם חשבו שיהיו כורמיהם הביא עליהם את הארבה ואכל אילנותיהם. הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים הביא עליהם חושך שנאמר לא ראו איש את אחיו ולא קמו וגו'. הם חשבו להרוג אותם והקב"ה הרג בכוריהם הם חשבו לשקוע אותם במים אף הקב"ה שקעם במים שנאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים. ע"כ:
7ואחוה דעי אף אני. מכה ראשונה היתה במים, לפי שבטלו ישראל מלמוד התורה שנמשלה למים שנאמר פוטר מים ראשית מדון. שנייה מכת הצפרדעים, לפי שבטלו ישראל מהתפלה ומק"ש שחרית וערבית יבאו הצפרדעים שאינם שותקים ערבית ושחרית. שלישית מכת הכנים לפי שבטלו ישראל מעשיית המצות לכך הביא עליהם מכת הכנים שבטלום ממלאכתם והיו כל היום וכל הלילה מפלים כליהם. רביעית מכת הערוב לפי שכשהיו באים הנוגשים אשר שם עליהם פרעה והיו נדמים בעיניהם של ישראל כדובים ואריות והיו נרתעים ונרעדים מפניהם, לכך הביא עליהם הדובים והזאבים והאריות והיו הם נרתעים ונרעדים מהם. חמישית דבר לפי שהיו משעבדים בהם למשוך הבהמות להוליכם לרעיה ויש צער גדול במשיכתם ובפרט בסוסים שמורדים ובחמורים שעסקיהם רעים והגמלים מסרכים דרכיהם, וכן הבקר וכן הצאן מעבטים דרכיהם, ואולי זה הצאן שנזכר כאן העזים שהם נקראים צאן שנאמר ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים, כי הכשבים לא היו בשדה אלא מגדלים אותם על אבוסם למעלת יראתם, ולזה הנה יד ה' הויה בסוסים, הקדים הסוסים שיש להם צער גדול במשיכתם ובחמורים וגו'. מכה ששית היא מכת השחין לפי שהיו משעבדים אותם תחת השמש והיה השמש מכה עליהם ומחממם שנאמר ובכל עבודה בשדה כל עבודה שהיו משתעבדים בהם לא היתה אלא בשדה תחת השמש, ולא די זה אלא שהיו דוחקים אותם לעשות במהירות והיה בשרם נכמר מחמימות השמש ומהדוחק, ולזה הביא עליהם השחין שהיה מחממם ומלהטם. מכה שביעית היא מכת הברד לפי שלא היו מניחים אותם להסתופף לחסות תחת צל אילן או ללכת להצטנן על גבי עשבים, לזה הביא עליהם הברד שנאמר את כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עצי השדה שבר. מכה שמינית היא מכת הארבה לפי ששלטו על זרעו של אברהם שנתברכו בארבה שנאמר הרבה ארבה את זרעך, ואע"פ שהגר גם כן נתברכה בארבה, זו היא מפי מלאך אבל אברהם נתברך מפי הקב"ה, לזה הביא עליהם ארבה. מכה תשיעית היא חושך לפי שהחשיכו וסתמו לבן ועיניהם מן השעבוד לזה החשיך את עיניהם. עוד לפי שמבואות מצרים אפלים והיו משתעבדים בבני ישראל שילכו לפניהם בפנס, לא יראו. מכה עשירית הוא מכת בכורות, לפי שלא היו משתעבדים בהם כל אחד כפי כחו הבחור כפי כחו והזקן כפי כחו או אם היו מגדולי הדור שאינו מלומד מלאכה ישתעבדו בו כפי ערכו, אלא אדרבא כל מה שהוא גדול היו מכבידים עליו ולא היו נושאים פנים לזקן, לזה הכה בכוריהם, כמו שאז"ל כשלא היה בכור בבית היה מת גדול הבית. וכן בזוהר (דף ל') שמכת הצפרדעים היתה לפי שבטלו ישראל מליחד שמו ערבית ושחרית, ז"ל וישראל כד אתפלג ליליא אינון דתיאובתא דילהון לאדכרא תדיר לקב"ה ולא יהבי ליה שכיכו וכד סליק צפרא מקדמי לבי כנשתא ומשבחן ליה לקב"ה וכן בתר פלגות יומא וכן כד אתחשך ליליא ועאל שמשא על אלין כתיב המזכירים את ה' אל דמי לכם ודא עמא קדישא דישראל, ועל דא אדכר לון קב"ה במצרים וסליק עלוי פרעה אלין דלא משתככי יממא ולילי ומאן אינון ערדעניא דקלהון לא משתככי תדיר בגין דאתקיף בעמא קדישא דלא משתככי יממא ולילי לשבחא לקב"ה ולא הוה בר נש במצרים יכול למשתעי בהדי הדדי מינייהו ומינייהו מתחבלת ארעא מקליהון מיתו ינוקין ורביין. ושרץ היאור צפרדעים. המים הם השורצים, כד"א ישרצו המים שרץ, לא היאור, אלא הם השליכו אנשי היבשה שנאמר בהם שרצו בארץ ליאור, לזה שרץ היאור, יבאו שבים ליבשה ויפרעו מהם. ובמדרש אמרו צפרדע צפור שיש בו דעה שהיו באים בבתי השיש ובבתי הפספסים והיו בוקעות ועולות לתוכן והיו אומרים שלוחין של מקום אנו והיה השיש והפספס מתבקע מפניהם שנאמר ותעל הצפרדע, תרגום ויבא ועאל שנכנסו לתוך האבן ממש, זה אחד מז' דברים שהשליט הקב"ה הרך בקשה, זהו ועלו ובאו בביתך שיכנסו לתוך בתי שיש שלך ואחר כך ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך:
8אמרו בזוהר כתיב ויראו אותה שרי פרעה. תלת פרעה הכא, חד בההוא זמנא וחד ביומוי דיוסף וחד ביומוי דמשה, בשעתא דאתנסיבת שרה לגביה רמז לאומנין וציירו ההוא דיוקנא באידריה ועל ערסיה בכילתא לא נח דעתיה עד דעבד דיוקנה בנסירו וכד סליק לערסיה סליק לה עמיה. כל מלכא דאתי עמיה אבתריה הוה חמי ההוא דיוקנא מציירא והוו עאלין קמיה בדיחין. כד סליק פרעה לערסיה הוה אתהני בההוא ציור בג"כ מלכא אלקי הכא יתיר מכלהו. ת"ח היינו דכתיב ובחדר משכבך ועל מטתך ולבתר ובבית עבדיך ובעמך ובכלהו לא כתיב ועל מטתם אלא ליה בלחודוי ע"כ. ולזה אמר במכת הדם ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו כשהיה בא ונכנס ורואה אותה צורה היה שמח בה והיה מחזק לבו מרוב שמחתו ולא היה מרגיש במכה, לזה כדי שירגיש בה באו לבית משכבו ועל מטתו ונכנסו במעיו יהיו מקרקרין בתוך מעיו ולא היו מניחין אותו לשמוח באותה צורה שהיתה בעיניו שכל העולם כולו אינו כדאי לו. לזה אמר ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו, ולזה א"ל רק ביאור תשארנה, כשראה משה שהרגיש במכה זו א"ל רק ביאור תשארנה כדי שיראה אותן וישמע קולן ויזכור מה עשו לו וישוב, ועכ"ז לא שב אלא וירא פרעה כי היתה הרוחה מעט רוחה שראה ויכבד לבו, אפילו שהם ביאור ושומע קול והם צבורין לפניו וריחן נכנס לפניו שנאמר ויצברו אותם חמרים ותבאש הארץ, עם כל זה לא שמע אליהם: