שפתי כהן על התורה, שמות ח:יד

1ויעשו כן החרטומים וגו' ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה, כבר אמר ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה, למה חזר פעם אחרת ואמר ותהי הכנם באדם ובבהמה. רבינו סעדיה ז"ל אמו עכשיו שלא יכלו החרטומים להוציא הכנים נתאמת הדבר שהם כנים באדם ובבהמה, כלומר שמה שהיה באדם ובבהמה הם כנים ממש לא כמו שחשבו שהם אחיזת עינים:

2עוד נאמר שאמר אחר כן ותהי הכנם באדם ובבהמה, הוא נתינת טעם למה שאמר ולא יכלו, למה לא יכלו לפי שהיה הכנם באדם ובבהמה והם בעצמם נתמלאו כנים, ואם היו מוציאים היו אומרים מהכנים שעליהם הוציאו, כמו. שהיה בשחין שאמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני פרעה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים, ולזה תמצא שאמר ולא יכלו החרטומים להוציא את הכנם, ולא כנים פירוש אמתיים כמו כנים אנחנו, שיתאמת לעם שהם הוציאו זה, לא יכלו, שהיו אומרים מהכנים שבגופן הוציאו:

3ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים. אמרו זה מכת אצבע כלומר קטנה, שהאצבע היא קטנה והיא אבר קטן, כן היתה המכה בריה קטנה, אמר הקב"ה אתם הקטנתם המכה אני אביא עליכם דובים ואריות שהם גדולים. אמרו במדרש י"ד מיני כנים הביא עליהם. קטנה שבהם כביצת תרנגולת, גדולה שבהם כביצת אווז. כל זה כדי להגדיל המכה, והיה י"ד מינים להודיעם שהיא מכת היד, והם הקטינוהו ואמר אצבע, לפי שהיתה ע"י אהרן ובערוב, הנני משליח את הערוב אני בעצמי לא ע"י ב"ו, ואחריה הדבר הנה יד ה' הויה, מכת יד ולא מכת אצבע, כמ"ש. ולזה היתה מכת הערוב אחר מכת הכנים ואחריה מכת הדבר:

4כל עפר הארץ היה כנים. כל עפר שנעשה בו מלאכה חוץ מקרקע בתולה היה כנים, ומזה לא רצה יעקב אבינו להקבר בארץ מצרים, שחפירת הקבר הוא עפר שנעשה בו מלאכה בחפירה. כדי שידעו שע"י ששעבדו בישראל במלאכה לזה לקה העפר שנעשה בו מלאכה וגו', שעפר שנזדעזע נקרא עפר אמנם אם לא נזדעזע ולא נטלטל נקרא קרקע לא עפר. ותמצא ה' פעמים נזכרו כנים בפרשה, לומר שהיא מכת היד שיש בה ה' אצבעות, ועכ"ז אמר אצבע אלהים היא. עוד אמר אצבע אלהים היא, לפי שבאה בלא התראה אמרו לפי שהיא קטנה שהיא מכת אצבע לזה לא הגזים והתרה: