שפתי כהן על התורה, שמות ח:יב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 8:12
Open in the reader →1ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ, שלא היה נכנע להם לישראל ולא היה נגבל להם והיו הולכים משדה לשדה לבקש עפר שיגבל עמהם ולא מצאו אלא שהיה מתפרך, וזהו ובכל עבודה בשדה שהיו הולכים משדה לשדה והכל היה בפרך שהיה מתפרך ומתפרד, וזהו ובכל עבודה בשדה והיו צריכים לחזור לגבלו ולדוש ברגליהם עד שהיה נגבל, הך אותו והיה לכנם ושיהיה לו חיות והרגש לקבל עונשו שהיו מכלים אותם והורגים ושורפים מהם כמו שהיה סבה להרוג בישראל כשלא היו עושים סכום הלבנים, ולזה הך את עפר הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים כמו שהיו הולכים משדה לשדה, ומלבד הכנים שהיו באדם ובבהמה גם כל עפר הארץ היה כנים, שאילו לא היה עפר הארץ כנים לא מופת היות כנים במצרים ולא בישראל, כי יש בני אדם שבשרם מגדל כנים ויש שאינם מגדלים כנים, אבל היות עפר הארץ כנים וארץ גושן אין בה, זה אות ומופת שהיא מכה מאתו ית'. ואפשר שגם בארץ גושן היה כנים. ומוכרח הוא מב' דברים, האחת כמו שאמר והך את עפר הארץ לפי שלא היה נגבל, ועוד לפי שהכנים היו תחת בגדיהם בגופן ולא היו נראים לישראל, וכדי להראותם לישראל היו בארץ גושן בארץ ולא בגופן ולא בבשרם. ומזה פחד יעקב אבינו ע"ה. וכן נראה מהכתובים שבכל המכות אומר על ארץ מצרים, ובכנים אמר כל עפר הארץ היה כנים, ובערוב אמר בכל ארץ מצרים: