שפתי כהן על התורה, בראשית א:א

1בראשית ברא אלהים את השמים וגו'. בראו בשם אלהים שהוא שם השתוף, לפי שכל הברואים כולם הם משותפים מזכר ונקבה ואפילו הגלגלים כאשר אמרו חכמי המחקר, שמש זכר חמה נקבה, ירח זכר לבנה נקבה, ואפילו אדם דו פרצופין נברא ואפילו האילנות ואפילו העשבים יש בהם זכר ונקבה ורוב המלאכות ע"י כלים שהם זוג ואפילו שמים וארץ הם מורכבים לכך נברא בשם אלהים שהוא א"ל הי"ם הי"ם סודו כל"ה, ולפי שבריאת זה העולם הוא כלה ונפסד שנגולו כספר השמים ונאמר והארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו ותכלית הבריאה היא שיתא אלפי שני, וזהו בראשית בר"א שי"ת שזהו תכלית הבריאה לבד, לכך נברא בשם אלהים שהוא א"ל הי"ם, אל הוא ההתחלה שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה והי"ם הוא סוף שהיא נקראת הים האחרון ונקראת ים סוף. ולכך נברא בשם אלהים כי אם יברא בשם אחר היה בלתי תכלית והיה מוכרח במעשיו ול היה לו שכר ועונש והיה עולם בלתי תכלית וכו' ולא כך היא הכוונה. ולא ח"ו שיש שום תכלית בשם אלהים ח"ו כי הוא מעשרה שמות שאין נמחקים אלא הוא שם משותף לפי שכל בריאת זה העולם היא בשתוף שמים אש ומים והאדם ג"כ מורכב הגוף מד' יסודות והנשמה וזהו את השמים את לרבות הנשמה שכן הנשמה עם המלה סודה א"ת, ואת הארץ זה הגוף וכן הוא אומר וייצר יצירה מן העליונים יצירה מן התחתונים ואפילו העליונים יש להם צורך בתחתונים שנאמר רוכב שמים בעזרך, והוא מאמרם ז"ל היה לך לעזרני, וזהו אשר ברא אלהים לעשות שלא תושלם העשיה אלא ע"י בשר ודם וזהו פירוש לעשות ולא עשה אלא הניחה לבשר ודם להשלימה שהיא המילה, שאין נקרא הישראלי שלם אלא ע"י המילה, ואפי' האילנות כשעושין מאליהן לא יעשו פירות ואם יעשו פירות לא יהיו טובים אם לא ישתלו אותו או ירכיבוהו, ואפילו הכסף והזהב והאבנים טובות גמר עשייתם ע"י ב"ו, ולכך אמר אשר ברא אלהים בשביל שברא העולם בשם אלהים ולכך לעשות ע"י ב"ו. ורז"ל בהרבה מקומות אמרו כאילו נעשה שותף להקב"ה. ולכך נברא בב' שהבי"ת היא חשבון שנים לשון שנוי ד ולכך נברא אדם דו פרצופין. ומה שארז"ל שברא הקב"ה את העולם במדת הדין וכשראה שלא יכול לעמוד שתף עמו מדת רחמים, כוונתם לומר כששתף א"ל עם הי"ם כמו שאמרו יותר גובר הדין כמו האש שמזלפין עליה מעט מים אזי היא מתגברת יותר מפני שמנגד ותתאה גבר, מה עשה עמד ושתף עמו מדת רחמים, לא אמר רחמים אלא, מדת רחמים דייקא שהוא סוד הברי"ת שהוא שלום הבית שהוא סוד היו"ד הפרועה שעולה לקראתה אז נרפה הדין ונקראת מדת הדין הרפה, וכשתוסיף י' על הי"ם סודה ה"ס לשון שתיקה בעל הבית בבית שלו"ם בבית מוש"ל בבית, ולכך הם במלואו עולה כ"ו ק' והם סוד החבור ובאותיות ר' עקיבא ק' זה הקב"ה. הי"ם סודו כל"ה הי"ם מ"ה יו"ד סודו היכ"ל, היכ"ל במלואו ה"א יו"ד כ"ף למ"ד בגי' קו"ף י"ד שהוא נקרא יד ה', והכל הוא בשתיקה כי מושל בבית ואתה מושל בכל. עוד היכל כלי ה' שהיא ה' אחרונה היינו הכל"י, וזהו אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, וכל"י הוא הכ"ל והכל ברמ"ז כי רמ"ז איברים יש לו לאדם מלבד שלום הבית א"כ הכל ברמ"ח רמ"ז במ"ק אח"ד הכל אחד, ולחכימ"א ברמיז"א. לחכימא שהיא חכמת שלמה ברמיז"א שהוא היסוד שכן יסוד במ"ק י"ז היינו טוב, וזהו טוב ה' לכל, ויש סוד ליודעי חן שעשר הויות דאצילות סודם ר"ס בגימ' ברמיז"א, א"כ לחכימא שהיא שכינת העשיה היא ברמיזא היא רמיזא באצילות בשכמל"ו, ומה שתמצא בזוהר ובהרבה ספרים דאלהים דבראשית הוא בבינה זהו בבריאה ביצירה, אמנם הנושא שלנו הוא אשר ברא אלהים לעשות דייקא. או אפשר ג"כ ביצירה. ואבי"ע רמזו כאן אשר ברא אלהים לעשות, אש"ר רא"ש היינו אצילות, ברא היינו בריאה, אלהים היינו יצירה, לעשות היינו עשייה, והאצילות נקרא ראש לפי שהן הויו' וראשיהן יודי"ן והיו"ד היא נקודה שאין לה צורה ולא תוך כן האצילות אין מחשבה נתפסת בה אבל היא בראש כל אות ואות שא"א לכתוב שום אות אם לא יתחיל בנקודה קודם כל דבר ולכך היו עשר ולא ט' וכו'. ואפשר עוד לומר שנברא משניהם מיצירה ומעשיה שכן אלהים לעשות יציר"ה עשי"ה וזהו אמז"ל דו פרצופין נבראו:

2ואפשר עוד לומר בראשית ברא אלהים שהוא בעל היכולת כולם לזה ברא השמים תחלה להראות כח מעשיו שאינו כב"ו ב"ו כשרוצה לבנות בית ועליה בונה הבית תחלה ואח"כ בונה העליה אבל הקב"ה בנה העליה תחלה שנאמר המקרה במים עליותיו זהו בראשית ברא אלהים:

3ובמדרש התחיל הקב"ה לברוא עולמו במדה"ד שנאמר בראשית ברא אלהים ראה שאינו מתקיים שתף עמו מדת רחמים. ביאר הרב רבינו בחיי ז"ל ראה שאינו מתקיים פירוש שיבא להאמין שמדת הדין בלבד עשתה זאת ויבא לקצץ לכך אמר ה' אלהים, א"כ מכאן ראיה דבראשית הוא שם השתוף ואלהי"ם בגי' כול"ל שהוא כולל דין ורחמים וכדי שלא נאמין שהוא דין לבד הוצרך לכתוב ה' אלהים. ומה שדרש רבי אבהו כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב ברא אותם אלא בתחלה עלה במחשבה לברוא שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד. פי' בתחלה עלה במחשבה לבראו שנים שהזכר יהיה מרחמים לבד והנקבה מדין לבד ויבא מזה קצוץ ולא יזדווגו זה עם זה ויבאו ג"כ לומר ב' רשויות יש אחד ברא זכר ואחד ברא נקבה ויבאו לידי כפירה לכך, לא נברא אלא אחד. והרי אנו רואים שנבראו שנים שנלקחה חוה מאדם אלא פי' אחד שכל אחד יהיה משותף מדין ורחמים ובזה יהיו שניהם פונים לאחד שאחד יצרם והוא בראם ולא יבואו לידי כפירה, אבל הזכר הרחמים גובר בו לפי שנוצר מן העפר שהוא רך והנקבה הדין גובר בה לפי שנוצרה מהצלע שהוא עצם והוא קשה אבל לעולם יש בכל אחד ואחד דין ורחמים ונברא מד' יסודות אש רוח מים עפר שנים עליונים ושנים תחתונים, אש רוח עליונים מים עפר תחתונים, וכל שנים אחד דין ואחד רחמים, אש דין, רוח רחמים שהוא האויר, מים דין מים הזידונים, עפר רחמים, כל זה להורות שנברא משותף בכל בריאת העולם:

4ובמדרש בראשון ברא שמים וארץ מן העליונים ומן התחתונים בשני ברא רקיע מן העליונים בשלישי תדשא הארץ מן התחתונים ברביעי יהי מאורות מן העליונים בחמישי ישרצו המים מן התחתונים בא לבראות אדם בששי אמר אם אני בורא אותו מן העליונים רבים עליונים על התחתונים בריה אחת ואין שלום בעולמי מן התחתונים רבים התחתונים על עליונים בריה אחת ואין שלום בעולמי אלא הריני בורא אותו מהעליונים ומן התחתונים הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה מן התחתונים ויפח באפיו נשמת חיים מהעליונים ע"כ. ובזה תבין למה אמר ה' אלהים. וד' יסודותיו עפרו לוקח ממזבח העליון כאמרם ז"ל עפרו של אדם הראשון ממקום כפרתו לוקח, ויסוד האש מהמלאכים, ויסוד המים ממים העליונים, ורוחו מאויר העליון שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים, וכשבא הנחש על חוה הטיל בה זוהמא וכשבא עליה אדם באות נפשה שאפה רוחו וטמאה רוחו וכשלקחה הפרי נטמא הפרי ונתנה לאדם ואכלו בטומאה וטמא כל גופו ונטמאו כל ד' יסודותיו וגרמה מיתה לד' יסודות:

5כדאיתא בזוהר פ' פנחס ז"ל את מ' סימנא קדמאה לאדם הראשון למבני מות על עלמא בגין דאת דא הוה טאס על רישיה דאדם בשעתא דכתיב ותקח מפריו מ' פרי"ו והוה מחכא ו"ת בזמנא דכתיב ותקח ותאכל ותתן ותפקחנה כדין אתבני מות על עלמא וכו' מ"ט בגין דאיהי סימנא דמות איהי סימנא דמ' מלקיות איהי סימנא דד' מיתות ב"ד ומתמן סליק ונחית סליק במ' ונחית בד' אינון, ד' רוחין דמתפרשן מגו דכר ונוקבא ממסאבותא ובגינייהו ד' מיתות ב"ד ומתמן סליק למ"ם והיינו מ' סימנא דמות ומאנין דמלאך המות ע"כ. ונ"ל פי' מ' נתחברה עם ו"ת דותקח ותאכל ותתן ותפקחנה הרי ד' כנגד ד' יסודות וזמ"ש כדין אתבני מות על עלמא שהוא הגוף שנקרא עולם קטן ודא סליק במ' שהוא מות ונחית בד' שהם ד' יסודות והוצרך להתגלגל כדעת הרשב"י ז"ל. ולפי שהוא יציר כפיו של הקב"ה נתגלגל באברהם אבר מה ובו נטהר יסוד העפר שאמר ואנכי עפר ואפר וכתיב יתן כעפר חרבו, ובו נטהר ג"כ יסוד המים במימי החס"ד מדת אברהם ואמר יקח נא מעט מים יו"ד קו"ף חי"ת כתוב יקח וקרי יוקח אם כן יו"ד קו"ף ח"ת עם ו' דקרי ולא כתיב ולכך אין לה מלוי עולה כתר ולכך אמר מעט מים, כתר לי זעיר שהוא מקום שאינו נתפס, ויסוד האש נטהר ביצחק שנאמר והעלהו שם לעולה, ונקרא יצחק ישח"ק וסודו חי הנשמה, שהכוונה להביא חיות לאדם שנאמר בו נשמת חיים וכשתחבר יצח"ק וישח"ק סודם בגימ' כתרו ויצחק סודו ר"ח ר"ש ח"ת סודו תקח הנשמה, ולפי שמים העכורים כשנחו מעכירותם ונעשו צלולים יורד העכירות למטה ונעשה עפר לכך יצא ממנו ישמעאל איש מעל, ולפי שהעפר אינו קשה וכשמערבין עמו מעט מים הוא נגבל ולכך עשה תשובה בסוף ימיו, אבל יצחק שהוא אש והאש מוציאה סיגים לכך יצא עשו קשה כסיגים שלא עשה תשובה, ויסוד הרוח נטהר ביעקב שהוא סוד הוא"ו שאמר כי במקלי עברתי שהו' כמקל, במקלי גימ' יעקב, נכנס בו ב' אותיות של יצחק שהוא ר"ח ונעשה רוח, ולזה אמר ורוח תשימו בין עדר ובין עדר כלומר שיצא הרוח ויפתהו לעשו שלא יזיקו ולזה אמר עברתי את הירדן גימ' סדר שסדר היסודות, ועתה הייתי לשני מחנות שהוא הוא"ו ומשך הוא"ו הוליד י"ב בנים צדיקים בלא סיגים כי הרוח אין בו סיג אלא כלם רוחניים א"כ הרי נטהרו ארבעת יסודותיו של אדם א"כ לא הוצרך לגלגל יותר ליעקב גלגל בא"ת ב"ש בגימ' מת, גלגל הוא שחוזר ויעקב לא מת ונאמר עליו תתן אמת ליעקב וכשתסיר אל"ף מאמת ישאר מת, לזה אמר תתן אמת ליעקב, ולזה אז"ל יעקב לא מת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, רמזו על אדם שלא הוצרך לגלגול, והקב"ה גם כן טיהר יסודותיו של עולם, יסוד המים במבול, ויסוד העפר בהפלגה שנאמר הבה נלבנה וגו', ויסוד האש בסדום וכו' וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, ויסוד הרוח וירח ה' את ריח הניחוח, אם כן נזדככו ארבעה יסודותיו של עולם. וישראל קודם שקבלו התורה ג"כ נזדככו ד' יסודותיהם, הורידם למצרים על ידי פרעה שהוא העפר והוא יסוד הכבד שבכולן והוא מלך עליהם, ולכך בחומר ובלבנים, ולכך ויחזק לב פרעה, כבד לב פרעה. ויסוד המים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו הרי יסוד המים, גם כן היה לוקח בניהם ושורפם לאלהיהם כאמז"ל במדרש דכתיב ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים הרי יסוד האש, וגם כן אמרו מקוצר רוח הרי יסוד הרוח, אם כן הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, והחזירן ליסודו הראשון שהוא מקום כפרתו ולכך העלם לארץ ישראל וזכך יסודותיהם והיו כמלאכים שהיא כוונה הראשונה שהיא בראשית ברא אלהים שיהיו כבני אלהים כמלאכים, ולכך אמר במעמד הר סיני ומשה עלה אל האלהים ויוצא משה את העם לקראת האלהים, משה ידבר והאלהים וגו', וידבר האלהים, לנסות אתכם בא האלהים, אם כן באו לארץ ישראל לטהר יסוד העפר, ונגלה עליהם באש לטהר יסוד האש, ואמר וכבסו שמלותם שהוא גופם שהוא מלבוש לטהר יסוד המים, והרוח בדבור לכך פרחה רוחם לטהרו, אחר כך חטאו וטמאו הד' יסודות, חטאו במרגלים והוציאו דבה על הארץ נטמא יסוד העפר, עשו את העגל שהוא "עון "גדול "לישראל ראשי תיבות עג"ל טמאו יסוד האש שנאמר ואשליכהו באש, גם בתבערה, גם במסה שהוא יסוד המים, ובקברות התאוה יסוד הרוח. לכך צוה להם עשיית המשכן לטהר הד' יסודות, מזבח אדמה לטהר יסוד העפר, כיור לרחצה ונתת שם מים לטהר יסוד המים, אש תמיד תוקד על המזבח לטהר יסוד האש, ובקרבנות נטהר יסוד הרוח אשה ריח ניחוח וכו', והכל לתקון אדם. מזה תדע למה אנו אומרים עבדים היינו ודאי היינו, ואומרים ממצרים גאלתנו ולא גאלת את אבותינו אלא גאלתנו, ומה שאמר ואילו לא גאלתנו עדיין אנו וכו' הוא פשט מה שנאמר הוא הסוד שלא למסרו לכל אדם:

6מצאתי כתוב שאדם נתקן ביעקב כאומרם ז"ל שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם, פירוש שופרא תקון כמו ברוחו שמים שפרה וישראל נתבלעו בכלל שבעים זקנים ושבעים זקנים נתבלעו בכלל י"ב בני יעקב ובני יעקב עתידין להבלע ביעקב ויעקב באדם ואדם מתבלע בסבה ראשונה שנאצל משם. ועל זה רמזו ז"ל עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע את כל העולם לכף חובה לפי שהוא מחלק אדם ובעברו העבירה מטיל מום ונאמר כל אשר בו מום לא יקרב א"כ הוא מאחר ההתבלעות מחריב העולם וצריך תקון לתקן, א"כ הגלגול לדעת חז"ל סודו חסד ר"ל חסד עשה עם הבריות כדי להחזירם לסיבה ראשונה שנאמר אם תשוב ישראל אלי תשוב אלי דייקא, וזה מוצי"א אסירים בכושרות ר"ל מוציא הנשמות ממאסר הגופים בכשרות מעשיהם, וזהו בכושרות בכי ושירות בכי לגופים ושירות לנשמות שיצאו ממאסר:

7ונחזור לעניננו שהעולם והאדם נבראו בשם השתוף שהוא שם אלהי"ם. וכן תמצא בילקוט סימן ה' מתחילת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות לו שותפות בתחתונים ולכך דו פרצופין נבראו, ולכך התחילה התורה בב' ד'למעלה ו'למטה היינו דו ולרמוז לב' עולמות ולב' תורות ולב' לוחות שבהן י' הדברות כמנין ד"ו הכל מן האחד ב"ה על כן אחר האל"ף ב' וכן בראשית בגימ' שכתב ועל פה, ובגימ' שני לוחות אבנים, ובגי' שני עולמות עה"כ, לומר לך כי המקיים תורה שבכתב ותורה שבעל פה שנכללו בתוך י' הדברות שבשני לוחות זוכה לב' עולמות, ולכך נקראו ישראל בכור שנאמר בני בכורי ישראל כי הבכור נוטל פי שנים, ולכך זכו ישראל לב' תורות ולב עולמות ולנפש ולנשמה שכן שנים בגימט' הנשמה, נוטל פי שנים ר"ת נפש, ואע"פ שהן ב' תורות וב' עולמות הם אחד שכן שנים במ"ק אחד וישראל נקראו גוי אחד והכל ברמז רמז במ"ק אחד:

8ובזוהר למה התחילה התורה בבי"ת ר' חייא אמר תורה שבכתב ותורה שבע"פ אוקמוה ליה לבר נש בעלמא הה"ד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו צלם ודמות ועל דא שירותא דאורייתא ב' ואוקמוה, ר' יצחק אמר מפני מה בפתיחא וסתימא אלא בשעתא דבר נש אתי לאתחברא באורייתא הרי היא פתיחא לקבלא ליה ולאשתתפא בהדיה ובשעתא דבר נש סתים עיניו מינה ויהך לארחא אחרי הרי היא סתימא מסטרא אחרא ולא אשכח פתחא חד דיתוב לאתחברא בה באורייתא אפין באפין ולא יתנשי מינה, וע"ד אורייתא פתחא קמי בני נשא ואכריזא וקריא לון אליכם אישים אקרא וכו' וכתיב בראש הומיות תקרא בפתחי שערים וכו':

9נחזור לעניננו כי לכך נברא אדם דו פרצופין שהם נפש נשמה והנקבה היא הנפש נפש חיה ונמשכה מן היו"ד ונקראת חוה והזכר הוא מן הנשמה, ולפי שהשטן מנפש ועד בשר יכלה שהוא קץ כל בשר וראה שחוה היא מורכבת לכך רכב על הנחש והטיל בה זוהמא, והאדם ידע שנתעברה ממנו כאומרם ז"ל והאדם ידע מאי ידע ידע שעיברה ובא עליה הוא ג"כ ונתעברה בשנים קין והבל קין מצד הנחש והבל מאדם ולכך לא אמר בדמותו כצלמו כמ"ש בשת. ולפי שאדם מושך בערלתו פי' אשתו שכן אשה בגימ' ערלה ע"ה ואיש מזריע תחלה יולדת נקבה ולכך ב' תאומות עם הבל וגברה הקליפה שהוא קין וקלטה הפרי לתוכה לכך קם קין על הבל והרגו ולקח ב' תאומותיו וגברה הקליפה עד שבאו דור המבול והיו נזקקין לשאינן מינם לפי שבא נחש על שאינו מינו והביא עליהם המבול להגעיל ולהטביל העולם ולכך היו מים רותחים ומים צוננים כדין ההגעלה, ונשאר נח מדור המבול ולא נטהר מזוהמתו של קין ולכך היה איש אדמה וקין היה עובד אדמה שלא נפסקה ממנו זוהמתו של נחש ולכך נח מאותיות נחש בשמו, ולכך הוליד חם ומצד נח ומצא חן שהם כסדר אבג"ד הוליד שם ונח מצא חן ויצא ממנו אברהם שנאמר בו ומצאת את לבבו וחם הוליד כוש ומצרים ופוט וכנען הם ד' קליפות של אגוז, קליפה א' אינה קשה שהיא כוש, ב' קשה שהיא מצרים וקלטה הפרי לתוכה והקיפה עליו סביב ולכך היה הגלות במצרים שהיא קליפה שנית תחת יד. פרעה שהוא משרשו של קין שכן פרעה מלך מצרים בגימ' מזרע של קין הוא, שהוא משרש הנחש שכן פרעה בגי' נחש עם ג' מלות והוא הנחש הרובץ בתוך יאוריו ונקרא נחש בריח נחש עקלתון, ולכך בא משה שהוא הבל וגבה חובו ממנו זהו שבעתים יוקם קין, ומשה שביעי לאברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, יקום ויקח נקמתו מקין שהוא פרעה ומשה שהוא לז' דורות יוקם קין שהוא פרעה יבא משה ויקח נקמתו ממנו, והקב"ה מגיד מראשית אחרית ביום שחטא אדם בו ביום נברא המטה להלקות בו לקין שהוא פרעה שכן קין בא"ת ב"ש בגימ' מטה ע"ה, ומסרו לאדם ואדם לחנוך וחנוך לשם ושם לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליוסף וכשמת יוסף נתטלטלו כל מה שבביתו ונתן בפלטרין של פרעה, ויתרו היה יועץ של פרעה וראה המטה וחמדו ונטעו בגנו ולא היה יכול להקימו עד שבא אשר הוא לו שהוא משה בן בנו של קהת שכן מטה במלואו מ"ם טי"ת ה"א בגי' קהת. והמטה היה משקלו ארבעים סאה בגי' שפט, והמטה צורתו ו' היינו שופט ולכך נברא בין השמשות בעת הדין, ומטה בגי' דן לעשות בו דין ומשפט, מסנפרינו"ן הי"ה בגי' תיקון, ר"ל לתקן ליפה להלקות הנבראים, וכשבא משה אשר לו משפט הגאולה א"ל הקב"ה לך אל פרעה שהוא קין שנשכך י' נשיכות כנחש ואתה הכהו כנגדם י' מכות, ולקח צאנך והחלב והביזה והולדות גם אתה קח כספו וזהבו והמרגליות שיש לו בבתי תסווראות ובבתי גנזיו שנאמר ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן הוא בעצמו ולא תבוא אל ביתו לעבטו אלא הוא יתן שנאמר ונתתי את חן העם בעיני מצרים וישאילום בעל כרחם יתנו למשה ולאנשי דורו שהם שביעיים וזהו ישלם שבעתים כלומר ישלם לשבעיים כל הון ביתו שנאמר וינצלו את מצרים עשאוה כמצולה שאין בה דגים וכו' והרגך ולקח דמך מידו ודם בניך לקח ורחץ בדמיהם הקים עליהם ושלט עליהם ולקחם לחלקו, א"ל, משה אני מפחד ממנו ואיני יכול עליו שלח נא ביד תשלח שהוא מלך המשיח וכן שלח נא ביד תשלח עולה במ"ק שהוא מלך המשיח, במ"ק והוא יכלה בכל, א"ל מזה בידך בגימ' פ"ח, כבר נאחז בפח והוא אסור ומסור בידך שכן קין שהוא פרעה בא"ת ב"ש בגי' מטה ע"ה, א"ל השליכהו ארצה וכשהשליכו חזר לנחש א"ל ראית כשיצא מידך חור לסורו לכך חזור ואחוז בו ואל תניחהו כי בעודו בידך הוא עץ יבש ואתה יכול עליו, א"ל הבא ידך בחיקך כלומר הסיח דעתך ממנה, ויוציאה והנה ידו מצורעת א"ל ראית אין הוא טמא ומטמא אחרים. ולכך היה אות הותש במדבר להראות למשה שאע"פ שהוא במקום ממשלתו שהוא מדבר שנאמר מקום נחש שרף ועקרב עכ"ז הוא כפות בידך כמו עץ:

10ובמדרש למה אות ראשון היה הנחש אלא מה הנחש נושך וממית בני אדם כך היה פרעה ועמו נושכים וממיתים לבני ישראל, וחזר ונעשה כעץ יבש כך פרעה ועמו כעץ יבש ולמה הראה לו בדבר טמא אלא מה מצורע הזה טמא ומטמא כך היה פרעה ועמו טמאים ומטמאים את ישראל וחזר ונטהר כך ישראל יטהרו מטומאת מצרים א"כ אין זולתך לגאול זאת הגאולה שהרגך ולקח שני זוגותיך ולקחת דמך מידו, והנה תאומתך האחת היא בתו שהיא הצילתך וחמלה עליך, ותאמר מילדי העברים זה בגי' זה הוא הבל שנקם עליו קין אחיו והרגהו ע"ה, ואע"פ שרחצה מגלולי אביה עם כל זה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ולא נשאת לשום אדם ונכנסה בחיים לג"ע, ולקח תאומתו השני שהיא צפורה שהיא בת חבר הקיני נפרד מקין וצפורה שמה מעיד עליה צרופה צפורה תרגום בקר צפרא, ג"כ צפרה בגימט' שמי כה כמו שאמז"ל על יעל אשת חבר הקיני ותכסהו בשמיכה ר"ל שמי כה מעיד עליה שלא נגע בה סיסרא כ"ש צפורה שלא נגע בה קין, וא"ל ראה נתתיך אלהים לפרעה שהכונה ראשונה שיהיו כולם כמלאכים וישראל שנטה עליהם הקליפה ועליך לא שלטה הקליפה ואתה תשברם ותוציא הפרי מתוכם ויהיו כולם כבני אלהים ואשרה שכינתי ביניהם ואסלק ד' קליפות מעליהם. הא' נסתלקה בים שחפו עליהם מי הים א"כ לצורך גדול העבירם בים, והב' נסתלקה בענני כבוד שהיו מרחצים ומגהצים אותם מבחוץ והמן מבפנים שהיה נבלע באיבריהם והיה רוחץ כל חלודה שבפנים והיה מוציא כל עקמימות שבלב כדי שיהיו נקיים וברים לקבל אלהותו יתב', ויהיה תוכם כברם, והקליפה הג' נסתלקה במעמד הר סיני ונגלה עליהם באש וההר היה מקרר האש שכן ה"ר סינ"י בגימטריא להקר, ולנהר דינור עלתה נשמתה לטבול והאש רחצה גופם כדי שיהיו טהורים מבית ומחוץ. והקליפה הד' שהוא כנען לך ולקחת את ארצו מידו, אם כן שליחות זה יש לך צורך גדול בו שהוא תכלית הכונה וא"א לעשותו אלא על ידך, א"כ ועתה לכה בגי' לך משפט גאולה זו, לפי שראה הקב"ה שעתיד לומר שלח נא ביד תשלח שהוא מלך משיחנו לכך אמר הקב"ה גאולה זו א"א אלא על ידך ועוד שפרעה אותיות העפר והעפר אינו נגבל אלא במים, ואתה מים שנאמר כי מן המים משיתיהו, ולכך מכה ראשונה במים מאחר שנגבל העפר במים עושה היוצר ממנו כל מה שרוצה שנאמר כי כחומר ביד היוצר וכו', וג"כ המים מכבים האש והם היו שורפין את בניהם באש וכו' שנאמר ויוציא אתכם מכור הברזל, ולכך היתה מכת השחין, וגם א"ל הך את עפר הארץ שהוא פרעה אם כן שליחות זה א"א אלא על ידך ועוד שלכך באת, כי מן המים משיתיהו בגי' להוציא עמי מארץ. מצרים עם ד' מלות, וכן אמר להם משה לישראל ויתעבר ה' בי למענכם, ולא עוד אלא שהוא מתגאה עליך ששמו יתר על שמך עשר, שפרעה בגימטריא שנה, ולכך נדון י"ב חדש שהוא שנה, ויתר על שמך עשר לכך הכהו עשר, ואעלה אותך עליו ראה נתתיך אלהים לפרעה, אם כן ועתה לך ואשלחך אל פרעה, כמו שאמר המדרש שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדם נסתלקה לרקיע א' עמד קין וחטא נסתלקה לרקיע ב', דור אנוש לרקיע ג', דור המבול לרביעי, דור הפלגה לה', סדומיים לששי, מצרים לז'. ועמדו ז' צדיקים וכל אחד הורידה רקיע א' עד שהורידוה לארץ ואלו הם אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה, אם כן כנגד המצרים שסלקוה לרקיע שביעי בא משה שהוא הז' שבצדיקים והורידה לארץ שהוא ז' למעלה ממטה, ונשתברו הד' קליפות שנאמר אל גנת אגוז ירדתי וכי האגוז יש לו גנה אלא ירד להוציא ישראל שהם גנת הקב"ה שנאמר גן נעול אחותי כלה מתוך ד' קליפות ששלטו עליהם, ואילו לא היה מעשה העגל היו ישראל זכים ונקיים כבני אלהים, ולכך התורה נתנה בשם אלהים שנאמר וידבר אלהים והיו נכנסים לארץ מיד כי קליפה ד' שהיא כנען נסתלקה. והיה משה הרועה מכניסם ורועה אותם במטה שהיא בגי' דן שבה נדונו הקליפות ולא היה רשות למלאך המות לשלוט עליהם, וכנען שעולה קץ היה ת"ס ומת מן העולם, והיו כלם כבני אלהים ומאכלם כמאכל בני אלהים אלא שגרם עון העגל, שכן עגל ר"ת עון גדול לישראל, וחזרו הד' קליפות למקומם ושלט עליהם מלאך המות ונסתלק כל אותו הדור ומשה עמהם ולא נכנסו לארץ כנען מאחר שעלו בעלוי גדול, כמו שאמר הזוהר משה וששים רבוא מעלמא דאתי אינון איך ירדו להכנס ברשות הקליפה שהוא כנען ונסתמו מן העין הרועה עם צאנו כי לא נזכר מיתה אלא בערב רב המתאוננים והמרגלים והמתאוים והזונים ויחל העם לזנות, והמתים שמתו במגפה מתים היו מתחילתם שנאמר ויהיו המתים, ומה שהרגו בני לוי כלם היו מערב רב אבל ס' רבוא שעלו ממצרים נסתמו מן העין שנאמר במדבר הזה יתמו ר"ל יושלמו, ושם ימותו ר"ל אותם שהם שם שעלו לארץ כנען ימותו כי היל"ל ופה ימותו כמ"ש במדבר הזה אלא לרמוז למ"ש:

11או יאמר ושם ימותו כמו שאז"ל למ"ד דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב, ועוד ראיה מאגדה דפ' המוכר את הספינה דא"ל ההוא טייעא תא אחוי לך מתי מדבר אזל חזינהו ודמו כמאן דמבסמי, פי' רש"י פנים צהובות כשתויי יין ובודאי כי לא היו אלא ערב רב ולפי שראו מעלתן של ישראל שעמדו על הר סיני וראו כבוד ה' לא הבאישו ולא שלטה בהם רמה ודמו כמאן דמבסמי שאם היו ישראל למה לא זכו לקבורה אלא ודאי מערב רב היו והיו בהם כל אותה מעלה שלא שלטה רמה בהם כמה שנים, מכאן תראה מעלתן של ישראל כי ודאי נעלמו מן העין עם משה רבן עד שיבא ויביאם עמו שנאמר ויתא ראשי עם שהם ראשים של עם שהם ערב רב ולאותם שעלו עמהם אמר לא בצדקתך אתה בא לרשת וכו', וכן אמר מעט מעט אגרשנו, וכן אמר ונשל ה' אלהיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר וגו' כל זה מריבוי עובי הקליפה שנתעבת, והד' יסודות ג"כ נתעבו ולז"א וזכרתי את בריתי יעקוב זה יסוד הרוח ולכך יעקוב מלא וא"ו, שיצחק בגימ' ר"ח ונכנסה ו' של יעקוב בין ר' לח' לשכך הפחד והגבורה ונעשה רוח, ולכך הקדימו לפי שהוא היסוד היותר קל שבכולן, ואף את בריתי יצחק שהוא יסוד האש שהוא ג"כ קל מיסוד המים, ואח"כ אמר ואף את בריתי אברהם שהוא יסוד המים, והארץ אזכור זה יסוד העפר, אם כן תכלית כוונת הבריאה הוא שיהיו כבני אלהים שהם המלאכים בגוף ונפש, וכן לעתיד ג"כ נאמר מוציא אסירים לא אמר הוציא על מה שעבר אלא מוציא לרמוז על העתיד שעתיד הקב"ה להוציא הנשמות ממאסר גופם, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה עד שישובו בתשובה וישובו ויתישבו ולא יצטרכו עוד לגלגול, כמאמרם ז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שלא יצטרכו עוד לגוף ויצאו ממאסר גופם בכשרות מעשיהם, בכי ושירות, בכי שנאמר בבכי יבאו, ושירות שנאמר וענתה שם כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים, ואין עניה אלא שירה שנאמר ותען להם מרים ותאמר שירו וכו':

12מצאתי כתוב על שם ספר התמונות כי הבהמות של שמטה שעברה הם בני אדם של זו השמטה והבל היה רועה אותם שנאמר ויהי הבל רועה צאן וחזר משה ורעה הצאן שנאמר ומשה היה רועה, והיו ימיהם של אותם אנשים שהיו באותה שמטה שהיא שמטת אברהם ונאמר עליהם כימי העץ ימי עמי היו ארוכים שהיו אוכלים מפרי העץ, אבל אנשים של זו השמיטה שהיא שמיטת יצחק הם הצאן של אותה שמטה, והצאן אין אכילתם אלא מפרי האדמה, ולכך נצטוו שלא לאכול מפרי העץ ולכך אין ימיהם ארוכים, ובני אדם של אותה שמיטה היו כמלאכים, ומשה היה מאותה שמיטה שכן משה משמיטה שעברה הוא ולכך עלה אל האלהים לפי שהיה מלאך וכה"א וישלח מלאך ויוציאנו וכו', ולכך היה המטה של סנפרינון בערכם כן היה העצים שלהם לפי שהיו זכים מאירים ומזהירים כן היתה המטה להורות על מהותם כאומרם ז"ל והכית בצור מכאן שהמטה של סנפרינון, ולכך לא ידע איש את קבורתו ולכך ויורהו ה' עץ ולא להם ע"כ. א"כ יראה שרצה ה' להשלימם ולהעלותם לעלוי גדול מבהמה לאדם ומאדם למלאכים אלא שגרם עון העגל שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם כו', ולא עלו למעלת המלאכים: