שפתי כהן על התורה, בראשית א:טז

1ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. רמז על אלף הרביעי שבו היה משכן שילה ובית עולמים, והם גדולים שהיה בהם השכינה, והאחד נקרא מנוחה והאחד נקרא נחלה, והיו לגדולה וכבוד וזהו לממשלת היום שהיה להם לישראל ממשלה ומעלה וכבוד, אבל כשחרב מארת כתיב והוצרכו למאור הקטן שהוא בית שני ונקרא קטן לפי שחסר ה' דברים, ונאמר עליו לממשלת הלילה לפי שנבנה ביום ובלילה שנאמר והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה, והיו תחת יד ממשלת העכו"ם זהו לממשלת הלילה שהיינו לממשלתם שדומה ללילה, ואת הכוכבים אלו בתי כנסיות שבכל דור ודור שאין להם כ"כ אורה:

2ובמדרש בראשון ברא שמים וארץ, בשני ברא רקיע מן העליונים, בשלישי תדשא הארץ דשא מן התחתונים, בד' יהי מאורות מן העליונים, בה' ישרצו המים מן התחתונים, בו' בא לבראת אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו רבים עליונים על התחתונים בריה אחת ואין שלום ביניהם ואין שלום בעולמי, מן התחתונים רבים תחתונים על עליונים בריה אחת ואין שלום בעולמי אלא הריני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה מן התחתונים ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים ע"כ. הרי שאדם הוא מורכב, ולא אמר ויפח באפיו נשמה אלא נשמת חיים שיחיה כמלאכים:

3ובספר הזוהר פ' נח ז"ל אלמלא לא חטא אדם לא עביד תולדין בגוונא דא מסטרא דיצה"ר אבל עביד תולדין מסטרא דרוחא קדישא ובגין דכל תולדין דבני נשא כלהו מסטרא דיצה"ר בגין כך לית לון קיום וא"א לון לאתקיימא דסטרא אחרא בהון אבל אלמלא לא חטא אדם ולא אתתרך מג"ע עביד תולדין מסטרא דרוחא קדישא קדישין כמלאכין עילאין קיימין לדרי דרין כגוונא דלעילא כיון דחטא ואוליד בנין לבר מגנתא דעדן ולא זכה לאפקא לון מגנתא לא אתקיימו אפילו לאשתרשא בעלמא דא עד דאתא נח ואעל לון לתיבה ומן תיבה נפקו כל דרין דעלמא ע"כ. הרי הכוונה שיחיה ויהיה כמלאכים אלא שחטא ואח"כ באו ישראל למעמד הר סיני ופסקה הזוהמא ונעשו בני חורין כאומרם ז"ל חרות אל תקרי חרות אלא חירות ממלאך המות:

4וכתב בעל שערים ז"ל על פסוק ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, אמר שהדין הוא נגד העליונים והרחמים הם נגד התחתונים, והכוונה הוא לומר שמרוב רחמנותו יתברך לפי שהם מורכבים מחומר וצורה לזה עשה לנגדם מדת רחמים ואלמלא כך לא היה לעולם השארות, ולז"א משה רבינו ע"ה ילך נא אדני בקרבנו, ולזה נקראת מה"ד הרפה, והגבורה נקראת מה"ד הקשה, וכפי הנראה היה ראוי להיות להפך כי הגבורה היא קרובה לעליונים ואדנות היא רחוקה וכל ריחוק מורה דין אלא לכוונה שאמרנו. ומה"ד הקשה נגד העליונים כי אינם צריכים דין, סיני סמ"ך יו"ד נו"ן יו"ד בגימטרא רוני ר"ל רוני שפסקה הזוהמא, וכשעשו העגל נגעלו וזהו עגל כמו געל וזהו וגעלה נפשי אתכם ושלטו עלינו אומות העולם שנאמר היינו חרפה לשכנינו לע"ג וכן עגל עי"ן גימ"ל למ"ד בגימטרא פזר שלח מעל פני ויצאו, ובהתרחקם מאתו יתברך שהוא מקור החיים מיתה שלטה עליהם, ע"כ אכן כאדם תמותון שנטרד מג"ע ונפרד מן החיים ומת, ואח"כ חזר הקב"ה לכוונת הבריאה וצוה להם שיעשו משכן להשרות שכינתו ביניהם לחזור לכוונת הבריאה ובמדרש הקב"ה נמלך במלאכים אמר להם עולם אני מבקש לבראות, אמרו לו למה, אמר להם הקב"ה בשביל עם אחד שנקרא ישראל, אמרו לו ומה טיבו, א"ל כשם שבא' הבדלתי בין האור לחושך כן במצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, בשני הבדלתי בין מים העליונים למים התחתונים אף אני עתיד לעשות להם כן שנאמר והמים להם חומה, בשלישי בראתי דשאים וזרעים אף אני עתיד לעשות להם כן שנאמר והמן כזרע גד הוא ואומר בנאות דשא ירביצני וכו', בד' בראתי מאורות להבדיל בין היום ובין הלילה אף אני עתיד לעשות להם כן שנאמר לא ימיש עמוד הענן יומם. בה' בראתי עופות ודגים אף אני עתיד לעשות להם כן שנאמר ורוח נסע וכו'. בששי בראתי אדם שנאמר ויפח באפיו אף אני עתיד לעשות להם כן שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, אמרו לפניו רבש"ע מה עשה לך העם הזה שאתה מחבבו כל כך, אמר להם ביום א' בראתי שמים וארץ ומתמתחים שנאמר הנוטה כדוק שמים אף הן אני משרה שכינתי ביניהם שנאמר ועשו לי מקדש וכו'. בב' הבדלתי בין מים למים אף הן כן והבדילה הפרוכת לכם, בג' בראתי דשאים וזרעים אף הן אוכלים ירקות בליל פסח ומביאים לחם הפנים. ברביעי בראתי מאורות אף הן ועשית מנורת וכו'. בה' בראתי עופות אף הן והיו הכרובים. בז' בראתי אדם אף הן בזאת יבא אהרן וכו'. הרי נראה בפירוש שהכוונה היא שיהיה לו עם בארץ אע"פ שהם בגוף כמו המלאכים, וזהו הכוונה בראשית ברא אלהים כאומרם ז"ל בשביל ישראל (סבא) שנקרא ראשית. וגם נראה מזה המאמר שאחר שברא העולם וברא אדם אמר למלאכים עולם אני מבקש לבראות, לפי שחטא אדם ולא נעשית הכוונה שיהיו כמלאכים שנקראו אלהים כמו שאמרתי, וכן אלהים בגימ' הכונה, וכן בראשית ברא אלהים בגימטריא בשביל ישראל עם אחד וגוי מיוחד הכונה, ולכך אמר בשביל עם אחד שנקרא ישראל היל"ל בשביל ישראל אלא לרמוז למה שאמרנו. וההמלכה היא כדי שלא יקנאו בהם כשישרה שכינתו ביניהם בבנין ב"ה, ואמר עם אחד ולא אמר עם שנקרא ישראל אלא עם אחד, לפי שבראשית במ"ק אחד, ולזה היא כוונת הבריאה שיהיה לו עם חביב מיחדים אותו ואין יחוד אלא במקום שנוי ופרוד שהוא עולם השפל שהם בני אדם שהם בעלי שנוי ובחירה, לז"א אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים, לך ראוי לדעת שאתם בעלי שנוי לא למלאכים כי בעולם המלאכים לא יש שנוי כי הם קיימים לכך אין צריכים ליחד אלא שאומרים קדוש לפי שהם מופרשים ומובדלים אומרים שהוא ב"ה מופרש ומובדל בכמה הבדלות, ולכך אומרים ג"פ קדוש בתכיפה כלומר אע"פ שהם מופרשים יש הפרש גדול בינם לבינו יתברך והוא הנעלם ושואלים איה מקום כבודו, אבל בעולם השפל שיש בו שנוי שמא יעלה בדעתך ח"ו שיש בו שום שנוי חלילה וחס לכך אנו אומרים ה' אלהינו ה' אחד והשנוי בא לנו מצד החטא של אדם לא מצדו יתברך, ולכך בא הפירוד שנפרדה השכינה ממנו כשם שיש בינינו פירוד הנשמה מן הגוף, כי שכינה בתחתונים צורך גבוה לומר שיש לנו חלק אלוה ממעל שהיא הנשמה ואין פירוד בין הפרי לאילן, ולכך היה אדם אילו לא חטא היה קיים לעולם אלא שהוא הפריד בחטאו ונתקלקלו הצינורות כאומרם ז"ל ואיש תרומות יהרסנה זה אדם הראשון שהיה חלתו של עולם והחלה נקראת תרומה שנאמר חלה תרימו תרומה עד שחזר הקב"ה לתקן ולטהר כמ"ש ולעשות עולם חדש ולהשרות שכינתו ביניהם כמ"ש המאמר אמר לפניו רבש"ע מה עשה לך העם הזה שאתה מחבבו כ"כ א"ל ביום ראשון בראתי שמים וארץ ומתמתחים שנאמר הנוטה כדוק שמים אף אני משרה שכינתי ביניהם שנאמר ועשו לי מקדש, הרי בפירוש שכוונת הבריאה היא לשרות שכינתו בתחתונים, וזהו שאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, כלו' אע"פ שבבריאה היו שמים תחלה בעשיה ארץ תחלה כי זאת היא הכוונה כמ"ש:

5וע"ד הקבלה שכינת הבריאה היא כתר העשיה לכך בבריאה אמר שמים תחלה ובעשייה אמר ארץ תחילה ולזה אמר ביום עשות וכו'. ומזה תבין גם כן שאמר ויהי ערב ויהי בקר "יום "הששי ר"ת י"ה, "ויכלו "השמים ו"ה. ובפ' "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ, י"ה שמים, ו"ה ארץ והבן. וכן שמים במ"ק כמו ארץ במ"ק, ועם א' הנעלם היינו אחד לומר שהכל אחד. בשכמל"ו: