שפתי כהן על התורה, בראשית יב:ד

1וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. להגיד זריזותו שלא המתין עד שימצא שיירא או מי שיורהו בדרך או עד. שימכור חפציו ויקנה מה שהוא צריך, בפרט אם יש לו אנשים שהולכים בחברתו שצריך להכין לכל אחד ואחד די ספוקו ולהכין להם צדה לדרך, לז"א וילך כאשר דבר אליו ה' תיכף לדבור הלך מיד להודיעך זרוזו ובטחונו בה', ושמא תאמר שהלך הוא לבדו או הוא ואשתו לבד, לכך אמר ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו וכו', להודיעך חבתו של אברהם אבינו שמרוב חבתו להקב"ה שלא חשב עצמו ולא אשתו ולא כל מה שעמו הכל לא עשה מהם חשבון, ולז"א ואת לוט בן אחיו כלומר אעפ"י שהוא בן אחיו, ואת כל רכושם אשר רכשו אעפ"י שטרח בהם עד שקנאם, וכן את הנפש אשר עשו שטרחו בהם. ואמר ויצאו ללכת וכו', אפשר שנוכל לומר שקפצה לו הארץ ומצא עצמו בתוכה, ואין מן התימה, לעבדו קפצה לו לכ"ש, לפי שנתנו לב ללכת ארצה כנען מיד ויבאו ארצה כנען, לפי שייעדו הקב"ה ואמר לו אל הארץ אשר אראך לכך קפצה לו הארץ ומצא עצמו בתוכה:

2ובזוהר לא אמר והנפש אלא ואת הנפש לרבות זכותם של כל הנפשות שגיירום שהלך עמהם, ומה ראה אברהם לגיירם אלא כבר ידעת שאברהם תקונו של אדם אברהם אבר מ"ה היינו אדם, ואדם כשחטא חטאו כל הבריות שהיו עתידות לצאת ממנו, לזה בא אברהם שהוא תקונו של אדם והיה מגייר האנשים ושרה שהיא תקונו של חוה והיתה מגיירת האנשים כדי שלא יתלו הענין ביום הדין באדם הראשון לומר שהוא גרם לזה, וטרח אברהם אבינו ושרה אמנו בטורח הגדול הזה:

3ואברם בן חמש ושבעים שנה ללמדך שמאה שנה היתה ישיבתו בא"י שהוא חי קע"ה שנה שמנין ק' קדושה אחר שישב שם כ"ה שנה אמר לו התהלך לפני והיה תמים, התהלך לפני לפנים מכ"ה כי שם הערלה, לפי שהוא נמול בן צ"ט צא מהם ע"ה נשאר כ"ד בכניסתו לכ"ה אמר לו התהלך לפני' למקום המילה, שיוסף נולד מהול והבן. ואחר שנמול חי ע"ה שנה כנגד מה שעמד בחוצה לארץ והכל ברמז: