שפתי כהן על התורה, בראשית טז:ה
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 16:5
Open in the reader →1ישפוט ה' ביני וביניך. כתב רש"י ז"ל והוא מן המדרש כל בניך שבמקרא חסרין וזה מלא קרי ביה וביניך מלמד שהכניסה שרה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, וח"ו כי שרה אמנו יש לה עין הרע אלא כדי שלא יצא אותו עובר ויתבע הבכורה מיצחק לזה נתנה עינה בה והפילה:
2במדרש רבי אבא בר כהנא יבעי דיני גביך משל לב' בני אדם שהיו חבושים בבית האסורים נמצא המלך עובר א"ל חד תבע דיקיון דידי (פי' עלבוני), אמר אפקוניה, א"ל חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת תבע דיקיון דידן כמא דאפקך כך הוה מפיק לי עכשיו דאמרת דיקיון דידי לך אפיק ולי לא אפיק, כך אמרה שרה אילו אמרת ואנו הולכים ערירים כמא דיהיב לך בן יהיב לי וכדו שאמרת ואנכי הולך ערירי לך יהיב ולי לא יהיב. משל לשני ב"א שהלכו ללוות זרע מן המלך א"ל חד תשאיל לי זרע אמר המלך ויהבון ליה אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת תשאיל לן זרע כמה דיהיב לך כך הוה יהיב לי וכדו דאמרת תשאיל לי לך יהב לי לא יהב הכא נמי אילו אמרת הן לנו לא נתתה זרע כמה דיהיב לך הוה יהיב לי וכדו דאמרת הן לי לא נתתה זרע לך יהיב לי לא יהיב. הביא רבי אבא ב' משלות לפי שאברהם אמר ב' אמירות ויאמר אברהם אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ואח"כ אמר ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, וכנגדם אמרה שרה חמסי עליך ישפוט ה' ביני וכו', כנגד מה שאמר ואנכי הולך ערירי אמר משל חד תבע דיקיון שהוא עלבון שהיא חרפה לו אשר אחר כל עמל וטורח ילך עקר, וכנגד זה אמר שהוא חרפה, וגם כן לה שהיא ג"כ מגיירת גרים ויאמרו זו שכרה ויש כמעט חלול ה'. וכנגד האמירה שאמר אברהם, הן לי לא נתתה זרע. וא"ת שעל זו החרפה אתן לך זרע כל דהו כדי שלא יאמרו היה עקר, לזה אמר אם יהיה לי זרע הגון יורש מדותי ואם לאו הנה בן ביתי יורש מדותי שהמעשים טובים הם הבנים וכוונתי בזרע כדי שיתמידו במדות, ולזה הביא משל שהלכו ללוות זרע, וכנגד זה אמרה שרה ישפוט ה'. לפי שאני ג"כ יעדרו מדותי מן העולם כמו ששאלת על מדותיך למה לא שאלת על מדותי, אמרה לו על הראשונה ששאלת העלבון שהיא חרפה שיאמרו שהוא עקר יצאת ידי חובותיך בבן השפחה היינו זרע כל דהו, ולזה אמרה ותרא כי הרתה, אבל כל מה ששאלת זרע הגון אין זה זרע הגון אלא אדרבא הוא זרע של קלון, ומרוב צניעותה אמר ואקל בעיניה ולא אמר ותקל שיש לך קלון שבנך הבא מן השפחה הוא עבד ואינו מתיחס לך שהולד הולך אחר הפגום, וכדי, שלא תתלה בו אמרה בלשון יחיד ואקל אני. אנכי נתתי שפחתי בחיקך, אמרה לו לא יעלה על דעתך לומר שקנית אותה בביאה והמקדש שפחתו יצאת לחירות כי אז"ל מאי לישנא דקידושין דחסרה אכולי עלמא ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וזו היא שפחתי כי כשנתתיה לך אמרתי בוא נא אל שפחתי על מנת שתהא שפחתי. ישפוט ה' ביני וביניך על מדותי ועל מדותיך, ולכן ביניך מלא שהוא על הבן שבמעיה ואין זה ראוי שיקרא בנך, ויאמר לה הנה שפחתך בידך, אמר לה לא תחשבי שבשביל שנתעברה שהוסר שם שפחות ממנה, אני ג"כ יודע שהולד הולך אחר הפגום ועדיין שם השפחות עליה ואינה אשתי, עשי לה כטוב וכו'. ולפי שקללה בשם בן ד שצרופו מ"ח לכך נחסרו מ"ח שנים מחייה, וזהו ותמת שרה בקרית ארבע על שקראה שם בן ארבע, לפי שהמשפט לאלהים הוא ואע"פ שכוונה שיהיה הדין ברחמים כמו שאמרה עכ"ז נענשה שאילו אמרה ישפוט אלהים לא נענשה, עוד אמרה חמסי עליך, אמרה העלבון והחרפה של העקרות אינה אלא עליך שיאמרו העולם אילו הקב"ה חפץ בו לא היה נותן לו בן מן השפחה.. או חמסי עליך אנכי נתתי כו', אמרה לו היה לך להתפלל ולומר אם תתן לי בן יהיה מן הצדקת הזאת כמו שעשה יצחק לנוכח אשתו, והתפלה אינה עלי כי אשה לא מיפקדה אפריה ורביה ואם נתתי שפחתי כדי שהקב"ה יראה עלבוני ותרא כי הרתה ונתרצית בהריון שלה לבד כדי שידעו העולם שהעקרות ממני ולא ממך וגלית חרפתי שעד עתה היתה מכוסה ועתה נגלית, ואתה סבה שלא התפללת כי התפלה היא מצדך. ובזה יובן המשל לב' שהיו חבושים עבר המלך חד תבע דיקיון דידיה יתבע האחר גם כן למה יתרעם על חבירו ויאמר יבעי דיני גבך, וגם המשל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע כמו ששאל האחד ישאל האחר אלא כמו שבארתי דאשה לא מיפקדה: