שפתי כהן על התורה, בראשית יז:א

1ויהי אברהם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' וכו'. י"ל למה המתין לו הקב"ה עד זה הזמן לצוותו על המילה ולא קודם. עוד למה לא נולד מהול ואמרו במדרש וימול בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני גרים, פירוש שלא היו הגרים מתגיירים לפי שהיו אומרים אברהם נמול כשהכיר בוראו ואנו הכרנו בוראנו זה כמה ולא מלנו אין הקב"ה מקבלנו לכך מל בן צ"ט לומר שהקב"ה מגלגל עם האדם עד שעת מותו אם ישוב יקבלו. ועד צ"ט הוא שנות האדם אחר זה הזמן הרי הוא כאילו מת ועבר ובטל מן העולם כאומרם ז"ל במסכת אבות, א"כ נמול אברהם בן צ"ט כדי לפתוח פתח לגרים וליתן שכר ימים ושנים שיש להם זמן להתגייר עד יום מותם כמו שאירע בקטיעא בר שלום שמל עצמו יום שהוציאוהו ליהרג כדאיתא בפרקא קמא דע"ז עיין שם, וגם לפתוח פתח לבעלי תשובה שימולו ערלת לבבם שאפילו שיזקינו לא יתיאשו מלעשות תשובה שהרי אברהם לא צוהו הקב"ה במילה עד שהיה בן צ"ט. ועוד המתין עד זה הזמן עד שיצא ישמעאל ויוציא עמו כל הסיגים ובשנת ק' יצא יצחק שהיא שנת הקדושה וה' עמו, וא"ר עקיבא קו"ף זה הקב"ה, ויצא זך ונקי בלא סיג כלל כדי שיהיה ראוי ליקרב על גבי המזבח, שהוא היה ראשון לנמולין בשמיני, וכן מזב"ח נוטריקון מילה זמנה ביום ח'. וכן בפרקי רבי אליעזר נאמרה ערלה באילן וכי תבאו אל הארץ וערלתם וכו' ואין עץ האמור כאן אלא גפן ואם אין כורתין ערלתו כל הפירות שהוא עושה עוללות קטופין ולא טובים למראה לאחר שכורתין אותו פירות שהוא עושה טובים למראה ונחמד יינם להקריב על גבי המזבח, כך א"א עד שלא נמול הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח וכשנמול הפרי שעשה טוב במעשיו נבחר להקריב על המזבח, מכאן אתה למד שכל מי שהוא מגיש בנו למילה כאלו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח ע"כ:

2במדרש אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים אמר אברהם אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון א"ל הקב"ה דייך אני ואתה בעולם ואם אין אתה מקבל למול דיו לעולמי עד כאן ודיה לערלה עד כאן ודיה למילה שתהיה עגומה ע"כ. כתב רבינו בחיי ז"ל בפירוש זה המאמר ז"ל ודאי כי כחם של ישראל בני ברית הוא הלב וע' שרים שלשים וחמשה מימינים לזכות ול"ה משמאילים לחובה וזהו לשון ערלה ער ל"ה שהם ל"ה המשמאילים ואומרים ערו וזהו לשון ערלה, ואין אדם רשאי לאחוז בלב שיוסרו הקליפות, ואילו לא יקבל אברהם את המילה הייתי אומר לעולמי דיו עד כאן, כלומר שלא יפעלו פעולה לא השכינה ולא השרים מכאן ואילך ויבטל העולם ע"כ. עוד אפשר לומר בפירוש דיו לעולמי ע"כ, שהקב"ה ברא העולם על ששה ימי ההקף וכל אחת משמשת יומה שהוא אלף שנה שמש יום ראשון כו' שהוא אני שהוא יום הששי שבו נברא אדם ונאצלה ממנו חוה כי שם הוא עולם הנקבה ושם יש אחיזה לערלה ובא אדם ומשכה, אבל אברהם בא באלף השני שהוא היסוד שהוא אל שדי לזה א"ל הקב"ה אני אל שדי צריך לחבר אני עם אל שדי שלא יש פרוד ושם הוא הברית ושם המילה ופריעה ואם אין אתה נמול דיו לעולמי עד כאן, שהוא יום הששי, ודיו לערלה ע"כ, שאי אפשר שתשמש עוד לפי שאין ערלה לפנים, וזהו התהלך לפני התהלך לפנים שהוא אלף השני והיה תמים שאין שם ערלה ואם לאו דיו לערלה ע"כ, ודיה למילה שתהא עגומה ע"כ, שתהא נפרדת. זה נראה לי ואם טעיתי ה' ימחול לי:

3אני אל שדי ס"ת ילי, והוא שם שני מע"ב שמות. וזה מעט סיוע לדברי, ולסוד זה נמולו ישראל במצרים כי מצרים הוא מצר ים ועתה יוצאים ונכנסים לתוך הענן שהיא מדה שנייה ואי אפשר ליכנס שם ערל, וכן מצרים בגימ' רצה מילה, כי אחר שנמולו נפתחה המ"ם של מצרים לצאת משם, וכן הוא אומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וכו', ואמר גם לרבות מה שאז"ל שנצול מגיהנם, וכן אנו אומרים בברכה צוה להציל שארנו משחת וכו' והכל ברמז. ותמצא בפ' זו עשר פעמים ברית לומר שעל ידי הברית הוא חבור העשר, ובפרשה שאחריה שהיא ויאמר אלהים אל אברם שרי אשתך יש ג' פעמים ברית להורות סוד היחוד והחבורים י' בו וג' בה, וכן יהושע מלן קודם שיכנסו לארץ לסוד זה. במדרש וזה הדבר אשר מל יהושע, דבר אמר להן ומלן אמר להם מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים, וכבר ידעת פירוש זה והיכן רומז: