שפתי כהן על התורה, בראשית כד:י

1ויקח העבד עשרה גמלים. כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, ולקח גמלים ולא בהמה אחרת לרמוז שהוא מצפה לתשלום גמול, ולזה אמר מגמלי אדוניו מגמילות חסדים של אדוניו, וגם כן לקח עמו כל טוב אדוניו, הטובה שהיה עושה עם הבריות שהיה מאכילם ומשקם ומכניסם תחת כנפי השכינה וזהו וכל טו"ב בא"ת ב"ש נפש, הם הנפשות שגיירום, ועכ"ז הוצרך לתפלה שאמר ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא וכו', להודיעך כמה מעלתה של תפלה שאע"פ שהיה עמו כמה זכיות עכ"ז הוצרך לתפלה לומר שהצדיקים אינם תולים במעשיהם אלא בחסדי ה', ולמד העבד מאדוניו וסדר שבחו של הקב"ה תחלה שאמר אלהי אדוני אברהם שהיא ברכת אבות, ואח"כ שאל שאלתו שאמר הקרה נא, ואח"כ הודאה שאמר ברוך ה אלהי כסדר שתקנו רז"ל. ודע והבן למה ואת רבקה היתה ע"י העבד ומה היה ענין שרכב על הגמלים, שנאמר והוא רוכב על הגמלים, אבל סוד הענין הוא כי כשבא סמאל לפתות את חוה רכב על הנחש שהיה דמותו כדמות גמל כדאיתא בפרקי ר"א וזה לשונו, היה סמאל שר גדול בשמים החיות בד' כנפים, ושרפים בשש, וסמאל בי"ב, מה עשה סמאל לקח כת שלו וירד וראה כל הבריות ולא ראה בהם חכם להרע כנחש שנאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה, והיה דמותו כדמות גמל ועלה ורכב עליו ופתה את חוה, וכשבא אצל שרה לבשרה על ענין העקידה ומצאה אותו רוכב על גמל חשבה שבא לפתותה ומרוב הפחד פרחה נשמתה כמו שאמרנו בתחילת הפרשה, וכשנתבשר ברבקה שנאמר לו הנה ילדה שבשרו שנולדה זוגתו ובא וראה שרה שמתה, אז ידע שנשמת שרה היא ברבקה כפי דעת חז"ל, וכמו שיצאה על ידי עבד רוכב על גמל כך צריך להחזירה על ידי עבד רוכב על גמל, ולזה אמר לו שים נא ידך תחת ירכי שתהיה כפות למדתי, והשביעו גם כן כדי שלא יחזור לסורו, וכמו שיצתה נשמתה על ידי מלאך לזה אמר לו הוא ישלח מלאכו לפניך, ומה שהיו עשרה גמלים שכיון לעשר ועשר במלואו עי"ן שי"ן רי"ש גימ' אלף היינו אל"ף כזה א' כיון לאחד דשרה במ"ק, בגימט' בטוב והיינו וכל טוב אדוניו בידו, ובא וישב על עין המים מימי החסד, לעת צאת השואבות השאבת כתיב לראות מי היא ששאבה הנשמה של שרה, ואמר העבד איך אירע זה שרה אדונתי היתה נדיבת לב ולא היתה עינה צרה, לכך אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואמרה שתה וגם לגמליך אשאב שגבירתי היתה מאכילה ומשקה לאורחים להם ולבהמותיהם, והיתה זריזה שאמר לה מהרי שלש סאים במהירות בלא צרות עין ובנקיות, והיתה נביאה שאברהם היה טפל לה בנבואה, לזה צריכה הנערה שתכנס במקומה שיהיה בה הכנה לנבואה כמו שארז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, העושר יש בבית אדוני אבל החכמה והגבורה כמו שהיתה בשרה שמיהרה שלש סאים אע"פ שהיו לה כמה שפחות שהיה בה מדת הסבלנות, כל זה יבחן בזו, הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וכו' ואמרה שתה זה מורה על מדת הסבלנות שלא אקח הכד בידי אלא היא תטה הכד בעודו על ידה, וזה ג"כ יורה על הנדיבות ועל עין יפה שלא תאמר אתה נצב על עין המים שתה, ועל מבחן אם היא חכמה וגבורה שיהיה לה הכנה לחול בה הנבואה, ולא תהיה חצופה, אדע זה באומרה גם לגמליך אשקה, בזה אבין חכמתה, לפי ששתיתי ואם תוליך שאר המים לבית אין לה חכמה כי שמא זה האיש ששתה יש בו שום חולי, ואם תשפוך אותם בפני זה חציפות, אין שום תחבולה אלא להשקות הגמלים והם עשרה גמלים ותשאב לכלם, יורה על כח גבורתה ועל חכמתה, וכן היה ותורד כדה על ידה ותשקהו ותמהר ותער כדה, המהירות יורה על זריזותה כמו שרה שאמר לה מהרי, וגם מורה על חכמתה הגדולה שקודם שאמר הגמלים אינם צריכים, מיד ותירד כדה אל השוקת, וכדי להודיע שלא עשתה זו בערמה ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו, וגם זה יורה על נדיבותה כמו שרה שהיתה נותנת להם כל צרכם, לכך שאל לה היש בית אביך מקום לנו ללון, והיא אמרה גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון, וכשראה כל הסימנים אז נתאמת לו שהיא שרה ויקוד וישתחו. ואין לשאול איך יצחק נושא אמו, שהרי כל השבטים נשאו אחותיהם ויעקב נשא שתי אחיות רחל ולאה, וסוד הענין הוא כמו שתמצא שכתב רבי יהודה חייט במערכת פ"ט וזה לשונו ועוד אגלה לך הפגם הגדול אשר עשה אדם בחטאו כי הוא נברא בדיוקן של מעלה וכמו ששם אין פירוד בעריות בין אח ואחות ואין שם ערוה ופרוד כי הכל באחדות ואחוה כן היה ראוי להיות באדם לולא הפרץ שעשה כי בעבורו נצטוה בעריות והביא ראיה מספר התיקונים תיקון נ"ו א"ר אלעזר אבא שיעורא דעריות אינון באתר ידיע או לא והאריך ע"ש, ובסוף אמר ת"ח בשעתא דבעא קב"ה למברי אדם הכי בעא למעבד ליה בדיוקנא דיליה בלא ערוה ובלא פירוד כמד"א נעשה אדם בצלמנו כדמותנו למהוי כל ספירן כלילן ביה בלא פירוד וקצוץ כלל ולא תאחד בן עם בת דאינון אחים דעלייהו אתמר אחים תאומים הה"ד ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחד דא טבעת דאות ברית, מילה דאיהו שיעור דכל עדיין לתתא ויחודא לעילא, ולעילא אתמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל לתתא אתמר ביה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, לא תערב טוב עם רע, והיינו ערוה ר"ע ו"ה, דעביד פרודא בין קב"ה ושכינתיה הני קוב"ה סליק מיניה בת זוגיה ואסתלק קב"ה מיניה דבאתר דלא שריא שכינתא תמן לא שריא קב"ה תמן, ומנ"ל דאסתלק בת זוגיה מיניה כד"א ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו. וכתב הוא ז"ל הכלל העולה כי מפני הקצוץ שעשה אדם באות ברית מילה דאיהו שיעור נאסרו לו העריות. וכבר הקדמתי לך שבא אברהם לתיקון אדם, אברהם אבר מ"ה ומ"ה היינו אדם, ולכך נתנסי בעשר נסיונות ועמד בהם, ר"ל שתיקן הי' והעמידם שנתן להם העמדה וקיום ובפרט במילה שנמול בן תשעים ותשע שהיא המדה הט' שהיא הטבעת האחת, כמו שאמר דמן יחודא דכולא, א"כ מעתה יכול להתיחד הבן עם אמו ואח עם אחותו ולקיחת ב' אחיות, כי נתחבר האהל ונהיה אחד ו' עם ה' ראשונה דהיינו אם, ועם ה' אחרונה, דהיינו אחות, בין תרין ההי"ן דהיינו בין תרין אחיות, וכן הוא ראוי להיות לדורות אלא שחטאו בעגל כמו שחטא אדם שהקריב שור על חטאו בשביל שחטא רצה להתכפר, נאסרו העריות שהפרידו והכניסו הרע, לזה ערוה רע ו"ה, ולזה אמר אהרן למשה אתה ידעת את העם כי ברע הוא לזה נאסרו העריות, ואמר אחות אמך ובפשעכם שולחה אמכם ערות אחותך וכו', א"כ לזה אמר כאן וכל טוב אדוניו בידו, טוב היינו יסוד במ"ק. וכתב רבינו בחיי ז"ל הנני מבאר לך טעם איסור העריות, דע כי הקורבה על ג' חלקים, הא' קורבה שלא היה שם פירוד מעולם, הב' הנפרדים שלא היה להם קורבה מעולם, הג' קרובים בשאר בשר שהיו נפרדים כבר. קורבה שלא היה שם פירוד מעולם ומותרים לבא זה בזה כעין קורבת אדם הראשון עם בניו ובנותיו שהיו כולם מותרים לבא זה בזה, כעין השרש המתאחז בענפיו, והוא שדרשו ז"ל עלו למטה ב' וירדו ז כי היו שבעתים ליחוד, כעין ז' קני מנורה שהיו יוצאים מעיקר אחד כן היו התולדות האלו מעיקר אחד, ועל זה דרשו חז"ל ראויה היתה בתו לאדם אלא שעשה חסד עם קין ונתנה לו שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה ונאמר ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא נפרדים שלא היה קורבה מעולם מותרים לבא זה בזה כמין הענף הנכרת מן האילן שנוטעין אותו להחזירו. שורש, כן הרחוקים ראוים להיות להתאחד וליעשות שורש. קרובים שהיו קרובים יותר מדאי אסורים לבא זה בזה, לפי שהיו נפרדים כבר ועל זה נכתבה פרשה זו של עריות בתורה שהתורה תאסור הקרובים שהיו נפרדים כבר קודם הקורבה ההיא, לפי שאי אפשר לנפרדים שיהיה אות וסימן ליחוד כיון שהיה פירוד ביניהם ע"כ. הרי נתבאר מדבריו מחלק הא' שאמר קורבה שלא היה ביניהם פרוד מותרים לבא זה בזה, ובחלק הג' אמר הקרובים שהיו רחוקים יותר מדאי אסורים לפי שהיו נפרדים כבר, א"כ מכאן יתבאר לך כי במקום שיש קורבה שלא היה בה פירוד מותר והבן. א"כ לפי שיצחק היה סבה שפרחה נשמתה לזה ויביאה יצחק האהלה גימט' אמו ע"ה. ובא ב"פ אמו לאמת הענין: