שפתי כהן על התורה, בראשית כז:א

1ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות. מצאתי כתוב למה כהו עיניו, לפי שכשנעקד על גבי המזבח ולקח אביו המאכלת לשוחטו נפתחו השמים ויצאו מלאכי השרת חוצה והיו בוכים שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון וירדו דמעותיהם על עיניו, וזהו מראות שהיו רואים האב מוכן לזבוח והבן להזבח והיו הדמעות רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו. ויהי כי זקן יצחק, אחר שבאה הזקנה ונתוסף לו דעת היה לו ללמוד מאביו שנאמר ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו, כן היה לו ליצחק לעשות, לזה אמר ותכהינה עיניו שהן עיני השכל, והיתה סבה מה' כדי שתהיה תמיד מריבה ביניהם כדי שיהיו עיניו של יעקב תמיד תלויות לה' ית' ויהיה אדוק בה', לפי שהוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, ומפחדו של עשו יהיה אדוק בתורה ובמצות כמו שאמר לו והיה כאשר תריד:

2ויקרא את עשו בנו וכו'. יש להתעורר איך יצחק מניח מלברך יעקב שהוא יושב אהלים וראהו קודם שכהו עיניו ויברך לעשו. ועוד שא נא כליך לא היה צריך לומר אלא וצודה לי ציד ודאי שיקח כליו שאם לא יקח במה יצוד. ועוד למה אמר שא יאמר קח, ועוד תליך וקשתך למה וכי הוא הולך לערוך מלחמה, ועוד צא השדה מיותר כי פשיטא שצידה היא בשדה ולא במדינה. ועוד וצודה לי, ועשה לי הביאה לי, לי לי לי למה, ועוד אומרו בעבור אשר תברכך נפשי, וכי הנפש מברכת, האדם מברך. אלא כשהאדם מתקרב למיתה נתוסף בו יותר התעוררות ויותר הכנה מכשהיה לפי שהוא מתקרב לעילוי נשמתו ובפרט כשהזקין שבטל כח הגוף, לזה אמר ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיני הגוף מראות, ויקרא את עשו בנו שראה שהוא בנו והוא הגדול ויוצא לתרבות רעה לכך רצה לברכו ויתן לך האלהים מטל השמים יעבדוך עמים וגו', כשיראה שגבר חסד הקב"ה עליו בלא עמל ובלי טורח יחזור בו, ולפי שראה שלא יש לו שום זכות כי יעקב יש לו זכיות הרבה שעמלו בתורה שהיא שקולה כנגד כל המצות וזה שהוא תאומו לא יהיה לו שום זכיות, לזה אמר לו עתה שא נא כליך תליך וכו', כלומר הסר כלי הצידה כמו ישא פרעה את ראשך של שר האופים, וכוונתו של יצחק שיסיר המלבוש שחמד מנמרוד איני אוכל לחם חמודות, וגם אינו צידה כי כשהיו חיות רואות אותו מלבוש היו באות מאליהן, אני רוצה שתצוד צידה ע"י טורח וע"י עמל כדי להרבות שכרך לפום צערא אגרא, וגם תסיר תליך שהוא החרב והקשת כדי שלא יזדמן לך. שום הריגה לשום אדם על ידי, וגם אם הציד לא יכנע ממך תהרגהו ותאכילני נבילות. וצא השדה, למרחוק כדי שיטרח לזכותו, ולז"א כשבא יעקב מה זה מהרת למצוא בני, אני הייתי רוצה שלא תמצא בריוח אלא בצער ובדוחק. וצודה לי, איני צריך מאכל אלא לזכותך כמ"ש, ואמר וצודה לי, כשתצוד תאמר זה לכבוד אבי, וכן בעשיה ועשה לי, והביאה לי, על כל דבר ודבר עשהו לשמי. ויתאמת פירוש זה לפי שיצחק היה אוכל על שלחנו של עשו כמו שאמר המתרגם כי ציד פיו ארי מצידיה הוה אכיל, אם כן מה צורך ומר לו צא השדה וצודה לי, כי כל ימיו הוא אוכל ציד ומדידיה אכיל ומה צריך לומר ועשה לי מטעמים והביאה לי ואוכלה. אלא ודאי כמו שאמרנו שאמר לו אתה בכל יום צד ציד אבל זה היום לא יהיה הציד אלא על שמי, זהו וצודה לי, ובכל יום אתה עושה תבשילין וזה היום יהיה על שמי, זהו ועשה לי מטעמים, לי דייקא, הביאה לי, הכל לי, כדי לזכותו כמ"ש, ובזה יהיה התעוררות לנפש לברך, או לשכינה שנקראת נפש: