שפתי כהן על התורה, בראשית כח:יג

1והנה ה' נצב עליו וגו' אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וביצחק לא אמר אביך כמו שאמרו ז"ל לא נצול אברהם מכבשן האש אלא בזכות יעקב שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם כו', ואמר לו אלהי אברהם ואלהי יצחק בשרו שלא יירא מהשרים שאברהם הוא בצד ימין כנגד ל"ה שרים של ימין ויצחק בשמאל כנגד ל"ה שרים שבשמאל, ולזה אמר אלהי ולא אלוה, לשון רבוי, ולזה אמר לו ופרצת ימה וקדמה וגו', שאמר לו שלא יירא כי אברהם דוחה אותם מהימין ויצחק מהשמאל אם כן לא יירא מהע' שרים כי אינם לו בני המצר, ולזה אמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. ובאברהם נאמר והתברכו בזרעך ואילו בך לא קאמר לפי שהוא דוחה אותם, וכן ביצחק נאמר והתברכו בזרעך ולא אמר בך מזה הטעם, אבל ביעקב שאינו מצר אותם אמר בך ובזרעך, ועוד אמר בך ובזרעך, לרמוז מה שאמרו חז"ל יעקב לא מת וכו'. ואמר כל משפחות האדמה ובאברהם וביצחק אמר כל גויי הארץ, לומר שבערך יעקב שהוא עולה למעלה עליהם אינם נחשבים גוי, כי לשון גוי הוא לשון מעלה ושררה כמו שנאמר גוי וקהל גוים וגו', וכן גוי אחד בארץ, אלא משפחה לשון שפלות, וכן אמר האדמה לא אמר משפחות הארץ אלא האדמה לשון שפלות, כלומר כולם בערכך החשובים הם שפלים:

2ואמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, לא אמר לך נתתיה אלא אתננה, כאן רמז לו ביאה ראשונה כמו שאמרו ז"ל וירא ישראל את מצרים, ישראל סבא, ולזרעך זו ביאה שניה, זרעך עזרך והוא עזרא הסופר, שכיון שאמר לך אתננה לא היה צריך לומר זרעך שכל מה שיש לאב הוא לבן אלא לרמוז למה שאמרתי, ולזה אמר אתננה עם ב' נוני"ן ב' נתינות, עוד אתננה אתן נה פי' אחר נ"ה שמיטות אחר יציאת מצרים נבנה בית המקדש:

3עוד נוכל לומר שאמר ולזרעך, רמז לו על מלך המשיח, וכן אתננה בגימ' זהו להמלך המשיח, ולזה אתננה לעתיד נתינה עולמית שמה נתינה ולא על מנת להחזיר, ותמצא שלש פעמים זרעך, לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ וכו', ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, ראשון לרמוז לבית ראשון, שני והיה זרעך לרמוז לבית שני, ולז"א ופרצת ימה וקדמה שהיו מפוזרים ומפורדים שלא עלו כלם מבבל שלא עלו אלא ד' רבוא ושלש מאות וששים, ולז"א כעפר הארץ ואז"ל מה עפר מכלה זבל אף בניך מכלים העכו"ם, לפי שלא יצאו מרשותם לגמרי לכך הוצרך לברכה זו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך בזמן מלך המשיח שנאמר והביאו מכל אחיכם מנחה לה' וגו', שהראהו הקב"ה הכל במראה הסולם מראש ועד סוף, ולזה סלם בא"ת ב"ש חכי, לפי שראה עד סוף העולם אם יתמהמה חכה לו, סלם במספר קטן אחד, שייחדו כל זמן בין בעליה בין בירידה הכל אחד, וזה הוא מוצב ארצה ירידה וראשו. מגיע השמימה זהו עליה. וכנגד אלו אמר לו והנה אנכי עמך, בבית ראשון שהיתה שם שכינה שנקראת אנכי מה שלא היה כן בבית שני שחסרו חמשה דברים ואחד מהם שכינה, ושמרתיך בכל אשר תלך זה בית שני שהיו הולכים ובאים מירושלים לבבל ומבבל לירושלים והיו צריכים שמירה שנאמר ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה, שהיו מפחדים מסנבלט החורוני ומהערבים והעמונים והאשדודים שנאמר ויקשרו כלם יחדו לבא להלחם בירושלים ולעשות לו תועה, וזה היה להם בשביל שנשאו נשים נכריות אם כן היו צריכים שמירה, ולכך הבטיחו בשמירה שהשומר יושב מרחוק ושומר, שלא היה שם שכינה בשביל שנשאו נשים נכריות נסתלקה מהם שכינה ואע"פ כן היתה שומרת אותם, והשיבותיך אל האדמה וגו', זה בבית שלישי, כי לא אעזבך בזה הגלות הארוך ואע"פ שתראה שנסתלק ממך השכינה כשתבא לגלות הקץ לבניך. וכבר אמרתי פעם אחרת שיעקב הוא אדם והוא הסולם שאדם היה מן השמים עד הארץ וכשחטא שם ידו עליו וכפאו שנאמר ותשת עלי כפיך, וכשבראו המליכו על העליונים ועל התחתונים, ולז"א ליעקב שהוא מעין שופריה דאדם ר"ל תקונו של אדם, לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, אשר אני דובר לא נאמר אלא אשר דברתי מקודם בשעת הבריאה שהמליכו וכו', שאמר לאדם ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו וכו' שהברכה אינו פרו שאם כן היל"ל ויברך אותם לאמר אלא הברכה שהמליכו על העליונים ועל התחתונים כי דבורו של הקב"ה אינו חוזר אפילו על תנאי, ולזה הראהו מלאכי ה' עולים ויורדים בו כמלך שיש לו חיילים. וייקץ עקב משנתו הקיץ עתה שהודיעו שהוא מעין שופריה דאדם, ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, כשאמר לו והשיבותיך אל האדמה הזאת הקיץ יעקב, כי אדם ממקום כפרתו נברא שהוא מקום המזבח ולז"א אדמה, ולא אמר והשיבותיך אל הארץ אלא אל האדמה מזבח אדמה וכו' וראה צורת אריה שכן וייקץ גי' אריה, וראה אפיו של יצחק צבור ע"ג המזבח, וכן וייקץ יעקב משנתו ויאמר ס"ת צבור, ויאמר אכן יש ה' מקום הזה ואנכי לא ידעתי שלא הושלמתי ולא נשאתי אשה כד"א וידע אדם וגו, ואנכי לא ידעתי לחבר ולהכניס ה' במקום, וזהו אכן יש אכניש. או כשאמר לו והשיבותיך אל האדמה אמר לו שעתיד לחזור להתבלע למקומו ולז"א אכניש וכו', עתיד אני ליכנס ולשוב למקום שחוצבתי, אילו ידעתי לא הייתי יוצא מא"י, ולכך ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, זה תקון ראשון שנתקן באברהם ולפי שהוא ראשון הוא נורא מן השני, ולזה אמר על השני שהוא יצחק אין זה, וזה שהוא תקון ג' שער השמים שממנו הויות כל הנשמות, השמים גי' נשמה: