שפתי כהן על התורה, בראשית לב:יג

1ושמתי את זרעך כחול הים, והקב"ה לא אמר אלא והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. אלא כמו שאז"ל ישראל נמשלו לכוכבים שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ונמשלו לעפר כשעולום עולים לשמים וכשיורדים יורדים עד עפר, לזה לא הזכיר עפר שלא להזכיר ירידה, אלא כחול שהוא ג"כ מכלל עפר, ומה החול כשבאים מים הזדונים מגלי הים כשרואים החול מיד יורדים ונכנעים לפניו, כך עשו שיראה אותי ירד ויכנע לפניו, וכן היה כשראה אותו אמר וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול וכו':

2ונחזור לעניננו וישובו המלאכים ליעקב לאמר, מאי לאמר אלא לאמר לדורות שלא יבטחו בזכיותם, שהרי יעקב הבטיחו הקב"ה שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך, ועכ"ז היה מתירא, שהצדיקים הם רחוקים מצדקה ואינם רוצים לאכול אלא משלהם ושונאים המתנות, כשאמר לו והנה אנכי היא מתנה ולא רצה לקבלה, ולזה אמר הצילני נא כי אם בזכותי תצילנו ומצד זכיותי, יתמעטו, ולא ישאר לבני שום זכות בגלות אחרון שהוא גלות עשו, ולזה אמר הצילני נא מיד אחי ומיד עשו לבני כשיגלו תחת ידו:

3ובזוהר אומר שהמלאכים הפחידוהו כדי שיתפלל שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, ז"ל וישובו המלאכים וכו' וכל כך למה אלא אינון אמרו ליה בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקיא ומתעטר בצלותיהון כדאמרי' דההוא מלאך דממנא על צלותהון דצדיקייא סנדלפון שמיה ונטיל כל אינון צלותין ועביד מנייהו עטרא לחי עלמין וכ"ש צלותהון דצדיקיא דהקב"ה אתרעי בהו ואתעבדו עטרא לאתעטרא באינון צלותין, ואי תימא משריין קדישין הוו אתיין עמיה אמאי דחיל אלא צדיקיא לא סמכין על דא אלא בצלותין ובעותין לגבי מאריהון ע"כ. אם כן לאמר לדורות כשהם בצרה שיתפללו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של ישראל: