שפתי כהן על התורה, בראשית לב:יז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 32:17
Open in the reader →1ויתן ביד עבדיו וגו'. הוציא יעקב תק"ן בהמות ממקנהו מעשר ושלחן לעשו, אמר לו הקב"ה יעקב עשית הקודש חול, אמר לפניו רבון העולמים אני מחניף לרשע שלא יהרגני, מכאן אמרו מחניפין לרשעים בעוה"ז מפני דרכי שלום ע"כ ובזוהר בלק דף ר"ב ז"ל וישא את עיניו וירא את הנשים האי קרא ברזא דחכמתא אתמר ביומא דכפורי דבני עלמא קיימי בדינא קמי קב"ה לכפרה על חובייהו וההוא מקטרגא קיימא עלייהו וחשיב לאובדא לון על חובייהו שלחין ליה ההוא דורנא, וכדין כתיב אכפרה פניו במנחה, לבתר דמקבל דורנא זקיף ההוא מקטרגא ית עינוהי וחמי לישראל. כלהון מתענן בתעניתא יחפי רגלין חמי נשין חמי ינוקין כלהו בתעניתא כלהו נקיין בנקיו, ויאמר מי אלה לך שמא קדישא, (מ"י אל"ה הם אותיות אלהים, וכוונתו לומר שאלהים הוא בעזרו כמו ששאל והיה אלהים עמדי), שאל על ינוקי ואמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, וכי אמאי אצטריך לאתבא ליה כלום, אלא כיון דמקבל ההוא שוחד אתהפך להו סניגור, זקף עינוי וחמא לישראל בגוונא דא חשיב דבגין דחילו דיליה אינון קיימי כך שאיל על ינוקי ואמר מי אלה לך ואמר הילדים, מהו מי אלה לך, אלא אמר תינח אתון דחבתון קמי מלכא אבל אלין ינוקי אמאי קיימי הכי מי אלה לך, ויאמר הילדים רוח קדישא אמר, וע"ד ויאמר זקיף טעמא בארח סתים, הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, אלא רוח קדישא אמר אינון ינוקי דלא חבו ולא טעימו טעמא דחטאה ימסר לון קב"ה לההוא ממנא דילך וקטיל לון בלא חובא כד"א וביד עושקיהם כח וד הוא את עבדך. כיון דשמע מאינון מיד סליק לגבי דקב"ה ואמר מארי דעלמא כל ארחך בקשוט בדינא ואי דינא שריא על ישראל בגין חוביהון איהו ינקין דלא חבו לקמך אמאי מסרת לון לחבלא וקטיל לון בלא חובא וקב"ה נטיל מלוי וחס עלייהו, וההיא שעתא לא הוי אסכרא בתינוקות וההוא מקטרגא נטיל קנאה מההוא ממנא דתחות ידיה ולא ישלוט בהן, וע"ד אקדים ליה ואמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך לההוא עבדך בלא חובא ובלא חטאה ובגין דלא יהא שבחא לממנא דיליה יתיר מיניה בעא לאפקא לון מן ידוי ע"כ. יש לשאול וכי כדי שלא יהרגהו מחניף לו במעשר יחניף לו משלו ולא יעשה הקדש חולין אלא יעקב כשראה שלא באו לידו אלא בעלי מומין כמו שאמרו במדרש ואמרה תורה העשירי יהיה קודש לא יחליפנו ולא ימיר אותו וכו', אמר יעקב אינן ראויים אלו אלא לעשו שיש בו צד קדושה מצד שהוא בן יצחק, והוא בעל מום, ואולי מצד קדושה שבהן כשיבואו לידו יועיל לבטל כח הטומאה שבו, ולזה אמר אכפרה פניו במנחה אקנח מעט מן הטומאה, וג"כ מעשר חוצה לארץ אינו מן התורה, ולזה אמר וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה, ימתין עד אור הבקר, אלא לפי שהיה אותו מקום סוף תחום ח"ל קודם שיכנס לא"י כי אותו מקום הוא מחנים שהם ב' מחנות מלאכי ח"ל ומלאכי א"י, ולזה אמר ותעבור המנחה והוא לן בלילה הוא לכן רצה שתעבור המנחה בעדו בח"ל, ועכ"ז לא נחה דעתו, ולזה אמר ותעבור המנחה על פניו ועל כרחו פנים של זעם כי סוף סוף קרא עליהם שם, לזה אמר לו הקב"ה עשית מן הקודש חול ולזה ויאבק איש עמו. בתיקונים תקון נ"ו דף צ"ד אמר, מי גרם שנטפל לו שרו של עשו לפי שבמקום שלא יש בת זוגו לא יש שכינה, ולפי שלא ראה עמו שכינה נטפל לו שרו של עשו ועשאו בעל מום לפי ששלח לו בעלי מומין, ואומר ואיש כי יאכל קודש בשגגה חמישיתו יוסף וכו', ולזה קנה חלקת השדה במאה קשיטה, פירש רבינו סעדיה גאון ז"ל במאה רחלים שהוא חומש הבהמות הטהורות כי הטמאות אינם נאכלים, וקרי ביה כי יאכיל קודש לאחרים דלא כתיב יוכל: