שפתי כהן על התורה, בראשית לב:ה

1עם לבן גרתי. הברכות באו לי בשנוי מקום ואחר היאוש, ולזה אמר ואחר עד עתה, קניתי אותם ביאוש בעלים, ואחר ההשתדלות ואחר עמל וטורח כי לא באו מעצמן, וכבשתי לארבע כתות הדין שהם שור וחמור ועבד ושפחה, וכעת אני מפחד על הצאן אפילו יהיו באמצע, ואשלחה להגיד לאדוני לשר למצוא חן בעיני עשו, לומר שכמו שיש לו כתות כן גם לי יש כתות א"כ שנינו יחד אין אחד גדול מחבירו א"כ אין קנאה. וישובו המלאכים אל יעקב לאמר, באמירה אחת על שניהם, באנו אל אחיך ממש, אל עשו אל שר שלו, וגם לרבות השר, הולך הל"ך כתיב כבר הלך לו, ולזה אמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו, ממנו ומשרו, ולז"א מיד מיד שתי פעמים, אח"י גימ' אוי"ב:

2עם לבן גרתי. כלומר עם לבן נתגיירתי כי מרוב ההכעסות שעשה עמי בא לכלל כעס בא לכלל טעות, כמו שאז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"א והריני כגר שנתגייר, ואז"ל כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו וא"כ אם שום עון עשיתי לך ודאי נתכפר:

3ומה שאמר לפניו, לומר שלא היה מתירא ממנו כי היו עמו מלאכים אלא מה ששלח המנחה הוא לפניו, ר"ל להנחה לדורות הבאים להועיל להם אע"פ שעתה אינו צריך לה יש לה צורך לעתיד, וזהו לפניו: