שפתי כהן על התורה, בראשית לב:ז

1וישובו המלאכים. וישבו כתיב, ויישבו לבו ואמר לו כבר הלך לקראתך ועלה חרס בידו, כי עמו ארבע מאות איש מנין ק"ש, הם כולם קש ואש תאכלם ובית יעקב אש וכו'. ויירא יעקב מאד מהשר, אע"פ שאמרו לו המלאכים שהם קש, לא נתיישב לבו שהוא עולה ומקטרג, ויצר לו מעשו, ויחץ את העם, מה עשה כל מיני בהמה טמאה שיש לו בה שום אחיזה והם מצדו כמו גמל וחמור שהם מסטרא אחרא שם אותם לבדם, שאם יבא יראה כל מה שהוא מסטרא דשמאלא לבד לא יהיה מעורב, ואין עינו שולטת אלא בשלו, וזהו אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר שאין לו בו שום אחיזה וחלק, יסמאו עיניו ממנו:

2או נאמר דרך אחרת. וישלח יעקב מלאכים, כוונתו של יעקב היא לפי שידע יעקב כוונתו של עשו וירד לסוף דעתו שהלך לארץ שעיר להוט על נחלתו להחזיק בה, שאמר לו אביו הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ואז"ל זו איטליא של יון שאין טללי ברכה פוסקין משם לעולם, וידע כוונתו בהרחקה זו הוא כדי שתשכח האחוה, שאם אחר זמן ילחמו בני עשו עם בני יעקב לא יניחום העולם, שבזוי גדול הוא ששני אחים תאומים שנולדו בשליא אחת יהיה אחד רודף אחר אחיו להרגו, וכדי שישכח ברית אחים הרחיק נדוד והלך לארץ שעיר, וקרא לארצו ארץ שעיר על שם שלקח יעקב הברכות על ידי עורות גדיי העזים, כדי שיהיו ידיו שעירות ולקח ממנו הברכות, וקרא לשדהו שדה אדום על שם שרימהו בתבשיל אדום ולקח ממנו בו הבכורה, כל זה עשה בעברתו, לפי שעברתו שמרה נצח, כדי שלא ישכח לא הוא ולא זרעו, ושם המשטמה בלבו ובלב זרעו, לזה שלח לו יעקב להודיע לכל העולם שהוא אחיו ומבקש את אהבתו, ולזה עשאם עדר עדר כדי לפרסם הדבר לכל העולם שהם אחים, והודיע אגב גררא רשעו ואמר ראו מה עשה, ארצה שעיר, כלומר קרא ארצו שעיר, ואמר שדה אדום, כי קרא לשדהו אדום, ולזה לא אמר לארץ שעיר לשדה אדום, שהיו המלאכים בהליכתם אומרים אנו הולכים לאחד שארצו קרא לו שם שעיר ולשדהו אדום, כדי שישאלו העולם השעיר יש לו ארץ, ויש שדה אדומה ושדה לבנה, להודיע לעולם רשעו, וכן שלח לו משה רבינו כה אמר אחיך ישראל, כלומר לא מפני שהלכת לארץ רחוקה תשכיח האחוה, וכן הנביא מונהו שאמר על רדפו בחרב אחיו, ולא זכרו ברית אחים פרסם רשעו לעולם:

3באנו אל אחיך אל עשו וגו' וארבע מאות איש עמו, מה הם ת' איש שהפחידוהו והרי במחנה אשור שהיו מאה ושמונים אלף ראשי גייסות מלאך אחד הרגם, כתב רבי מנחם ראקנטי ז"ל ירמוז על ת' כתות אלהיות הנאצלות ממדת הדין ונקראים בתי דינין של מעלה וכשמתאחדין ביעקב מתהפכין לרחמים. ובספר הזוהר מהאי מצחא נהרין ת' בתי דינין כד אתגליא האי רצון כלהו משתככין קמיה ע"כ. ומה שהם ארבעה הוא כנגד גבורות אלהים שהיא הבינ"ה והגבור"ה וההו"ד וכ"י (יסוד) שהוא דין בפרט שיבא לה מן יצחק דעשו חילא דיצחק, וכן אמר בזוהר פרשת תולדות יצחק דף קל"ז ע"ב ז"ל ויצא הראשין אדמוני איהו זינא דיצחק דאיהו דינא קשיא דלעילא ונפק מניה עשו דינא קשיא לתתא דדמיא לזיניה וכל זינא אזיל לזיניה ועל דא רחים ליה לעשו יתיר מיעקב ע"כ. ומה שאמר וכשמתאחדין ביעקב מתהפכין לרחמים לזה אמרו לו המלאכים ארבע מאות איש עמו כשהם עמו הן דין וכשהם עמך הם רחמים אם כן תמשיכם ותכניסם, כי עש"ו בגי' שלום, וכן עי"ן שי"ן וא"ו גימ' ב"א ש"ר, א"ב ש"ר, וכן ארבע מאות איש עמו ר"ת בגי' יב"ק, וכן עי"ן שי"ן וא"ו גי' גש"ר, אז"ל ויקחם ויעבירם את הנחל עשה עצמו גשר, ר"ל שהכניסה לקליפות ולא הניחם בחוץ כדי שלא יקטרגו, וזהו ויעבירם ואחר כך ויעבר את אשר לו, ולזה ויירא יעקב מאד ויצר לו אם יכניסם שעושה מהקליפה פרי, מה עשה ויחץ את העם אשר אתו לב' מחנות חברם כאחד ועשאם שנים מורכבים שהם שני יצרים, וזהו אשר אתו, אתו הם כאחד וזהו ויצר לו ויחץ שחצה שנים יצרים, ומעתה אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה, כי אין לו כח אלא על הגוף שהוא קץ כל בשר ולא על הנפש. ויאמר יעקב, אומרת הנשמה ה' האומר אלי שוב לארצך, שאומר לנשמה שתלך לארץ ולשכון בגוף ואיטיבה עמך עד עתה לא יהיה לך שום טובה אלא גנוזה וצפונה תחת כסא הכבוד ואין לך שום כח ולא ממשלה, אבל כשתלך לאותו עולם יהיה לך יד ושם בביתי ובחומותי כי עתה את מסורסת בלא פרי אם כן תלכי ותעשי פירות ויתנו לך מפרי ידיך, והיא אומרת קטנתי, כשהייתי למעלה לא היה בי לא זכות ולא חובה, זהו מכל החסדים ומכל האמת שהם החובה שאומרים עליה דיין האמת, כי במקלי עברתי, עברתי על פי האמה שהוא כדמיון מקל, את הירדן זה הבטן, הירד"ן במ"ק בט"ן ע"ה, מקודם לא היה בי לא טוב ולא רע ובעברי על אלו שני מעברות, ועתה הייתי לב' מחנות שאני מורכב מב' יצרים, הצילני נא מיד אחי זה יצר הטוב, שאם אהיה כולו טוב לא אשא אשה ולא יהיו לי בנים ולא אקיים ושננתם לבניך ולא אבנה בית ולא אקיים מצות מעקה ומזוזה ולא אזרע ולא אקיים מצות פאה ועומר שכחה תרומה מעשר וכלאים ולא תהו בראה וכו', מיד עשו זה יצה"ר כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים מנפש ועד בשר יכלה וזהו אם על בנים, ואתה אמרת היטב זה יצר טוב איטיב זה יצר הרע, שכן אמר והנה טוב זה יצר הטוב, מאד זה יצר הרע. וילן שם בגוף בלילה ההוא, זה הגוף שהוא דומה ללילה, ויקח מן הבא בידו מן המצות שבאו לידו, מנחה לעש"ו לשלו"ם שהקב"ה נקרא שלום, עזים מאתים כמה פעמים העזתי פני לעשות רצונך, כמו שאמר התנא הוי עז כנמר, ותישים עשרים, כמה פעמים התשתי גופי בכמה תעניות, רחלים כמה פעמים הייתי שומע חרפתי ולא הייתי משיב וסבלתי עול הגלות ועול המסים וארנוניות שהיו לוקחים וגוזזים לי כרחל לפני גוזזוה נאלמה, ואילים לשון חוזק כמה פעמים נתחזקתי בעבודתך, גמלים הייתי גומל, חסדים, מניקות ובניהם שהייתי מלמד תינוקות, שלשים שלשתי ימי שליש במקרא ושליש במשנה וכו', פרות ופרים עשיתי פירות ופירי פירות. אתונות נתתי מתנות לראוי, ועירים ועירם כתיב הלבשתי ערומים, ויתן ביד עבדיו באלו הלבשתי המלאכים שקניתי בעשיית המצות, כמו שאמרו חז"ל עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד וכו', ויאמר עברו לפני, והלך לפניך צדקך וכו'. ויצו את הראשון כי יפגשך וכו', הם אותם המלאכים שומרי השערים, ושאלך וכו' ואמרת וכו', והנה גם הוא לרבות המלאכים שבאים לקראתו, והם ג' כתות אחת אומרת יבא שלום, ואחת אומרת ינוחו על משכבותם, ואחת אומרת הולך נכוחו, ועל אלו אמר גם את השני גם את השלישי גם את כל ההולכים, הם שאר נשמות הצדיקים שבאים לקראתו, ותעבור המנחה והוא לן במחנה, בקבר, ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו, הם ארבעה יסודות, והשתים העליונות רוח אש הם נשיו, והשתים התחתונות שהם למטה קרא שפחותיו, ואת אחד עשר ילדיו, הם מנהיגי הגוף שהם שתי עינים ושתי אזנים והפה והחוטם ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה. ויותר יעקב לבדו, זה הגוף, ויאבק איש עמו, זו הנפש שהיא שוכנת עמו בקבר, ולזה אמר ויאבק כמו האבק שאין לו ממשות, עד עלות השחר עד תחית המתים, עד עלות השחר ר"ת בגימטריא קמ"ה שיקומו בתחייה: