שפתי כהן על התורה, בראשית לה:כב

1וילך ראובן וישכב וגו' וכי מה עלה בדעתו של ראובן לעשות זאת שבלבל יצועי אביו וכי הוא לבד בן לאה שתבע עלבונה ולא שאר אחים, וגם כן למה חרה אפו, ואמר וישמע ישראל היל"ל וירא ישראל מהו וישמע. אלא ראובן ידע שהבכורה אינה שלו שכוונת יעקב היתה ברחל וסוף הבכורה שתנטל ממנו ויהיה הסרחון לאמו שהיא עשתה שנכנסה תחת אחותה אמר ראובן אני אעשה פעולה זו שאם תנטל ממני הבכורה יאמרו על שבלבל יצועי אביו נטלה, יותר טוב שיתלו הסרחון בי ולא על אמי, ולזה אמר וישמע ישראל רוצה לומר שהבין כוונתו. ולזה אמר לו ראובן בכורי אתה מצד שאתה כחי וראשית אוני אבל בשביל הפחיזות אל תותר, ולא פירש הפחיזות של מי כדי שיובן ג"כ פחיזות אמו, כי עלית משכבי אביך, זה אמר בפירוש כפי כוונתו בבלבול יצועי אביך, אז חללת נתחללת נעשית חול, אבל יצועי עלה נתעלה, שח"ו לא שכב שאילו שכב היה אוסרה על בעלה, לא כן אלא יצועי עלה בעלויו עומד ותעלה, שקודם היתה פילגש וכשמתה רחל ישבה במקומה בלהה שהיא שניה ללאה, כי לאה בא"ת ב"ש גימט' תי"ק הספר. ומעתה לא יקשה לד איך נסתייע מילתא ללבן לתת לו ליעקב אבינו לאה. אלא מצילין תיק עם הספר שהוא יעקב מצילין אותו מהדלקה מעשו, ובלהה בא"ת ב"ש בגימ' ת"ק, ונתן מטתה של רחל באהל בלהה, שהמטה היא סוד היו"ד, אם כן היא ג"כ סוד תי"ק, הספ"ר, גימטריא הש"ס, יעקב בא"ת ב"ש בגימ' שמי א', פירוש אדם ולזה נתנה לרחל שהיא שניה ללאה והכל ברמז, והבן:

2ובזוהר רבי אלעזר אמר מאי טעמא בקדמיתא ישראל ולבתר יעקב., דכתיב וישמע ישראל ויהיו בני יעקב, אלא כד אתא ראובן ובלבל ההוא ערסא אמר ומה תריסר שבטין הוו ליה לאבא לקיימא בעלמא ולא יתיר והשתא בעי לאולדא בנין דילמא אנן פגימין דאיהו בעי לאולדא אוחרנין מיד בלבל ההוא ערסא ואתעכב ההוא שמושא כאילו עבד קלנא לגבי שכינתא דשריא על ההוא ערסא ע"כ, זהו וישמע ישראל שאמר ראובן כולנו צדיקים כולנו ישרים אין בנו פגם, ויהיו בני יעקב לומר שמא ראה בנו שום פגם או עוקבא, זהו מה שאמר דאיהו בעי לאולדא בנין אחרנין כמלקדמין, זהו בני יעקב י"ב, אולי הם אלו בני עוקבא ורוצה להוליד י"ב אחרנין לזה בלבל:

3גימטריאות ארצה שעיר. ר"ת אש, שדלקה אש בלבו של עשו על מה שלקח ממנו בשני גדיי עזים שהיו ידיו שעירות וברכו וזה שעיר:

4שדה אדום. ר"ת אש גם כן, על הבכורה שלקח ממנו בתבשיל אדום, אש דולקת בלבו:

5קטנתי. קטן ת"י, רמז על בית ראשון שעמד ת"י שנה ונחרב:

6הצילני. בגימ' הקץ, רמז שיצילם הקב"ה לעת הקץ:

7מיד אחי בגימ' אויב. זה המן הרשע שרצה להרוג את כלם:

8וילן שם בלילה. ס"ת למפרע המן, רמז שאחשורוש לא לן אותו הלילה בשביל המן:

9עזים מאתים. רמוז כאן ד' גליות, עזים ותישים מין א', עזים כנגד גלות בבל שישבו שם ע' שנה בין עזים, רחלים ואילים מין א, רחלים כנגד גלות מדי וזה היה בימי המן, והיו בני רחל פרנסי ישראל שהם מרדכי ואסתר, גמלים ובניהם מין אחד, כנגד מלכות יון, והם בני חשמונאי גומלים חסד, פרות ופרים מין א', כנגד אומה הרשעה עכו"ם שנאמר עליה סבבוני פרים רבים, אתונות ועירים מין אחד, כנגד משיחנו שנאמר עני ורוכב על חמור. ורוח תשימו בין עדר ובין עדר, רמז שבימי המן יהוה להם רוח והצלה ע"י מרדכי, שכן עדר בגימ' מרדכי, שכל האומות רעדו ממנו שנאמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם ואמרתם גם הנה עבדך וכו', כמו רמז ששלח יעקב שלוחים לפניו לפייסו ואחר כך הלך הוא, כך צריכים ישראל לעשות בר"ה ויום הכפורים לשלוח לפניהם שלוחי צבור הגונים ראויים להתפלל וגם הצבור יתפללו עמהם, ד"א לשלוח לפניהם שלוחים אלו האבות שגם צריכים להזכיר זכות אבות וגם השלוחים צריכים תשובה ותפלה ותחנונים וצדקה וזו היא המנחה, ד"א ד' פעמים פני בפסוק כנגד ד' תפלות של יום הכפורים, אכפרה פניו זו תפלת שחרית, ההולכת לפני זו תפלת מוסף, אראה פניו זו תפלת מנחה, אולי ישא פני זו תפלת נעילה:

10ויאבק איש. ס"ת ק"ש והוא מלאכו של עשו דכתיב ובית עשו לקש:

11שרי"ת. תשרי זה בראש השנה שמשוררים וזוכים בדין:

12עם אלהים. באים לדין עם המלאכים ועם אנשים עם שרי האומות וזוכים בדין:

13פניאל כתיב וקרי פנואל. י"ו רמז על י"ו פנים של חיות המרכבה שכל א' יש לה י"ו פנים:

14ויזרח לו השמש. ויחזר:

15וישקהו. וישקהו שניו:

16ויאמר מי אלה. ראה שהילדים היו פורחים באויר כמו עננים שנאמר בהם מי אלה כעב תעופינה:

17יום אחד. זה יום ט' באב, ומתו כל הצאן בחרבן. בית המקדש:

18וישב עשו לדרכו שעירה, שב לגיהנם לשעירים ולשדים. אבל יעקב בא לעולם הבא שנאמר ויעקב נסע סכותה, לשבת בסוכת ג"ע וחופותיה, נסע סכותה ר"ת נ"ס, שעשה לו הקב"ה נס וסך בעדו ובעד כל אשר לו ונצול מעשו:

19ויחן את פני העיר. אז"ל קבע תחומין לשבת, ויחן, וינח כמו וינח ביום השביעי, ויחן את פני העיר, ס"ת נתיר, נעשו תחומין להתיר ההילוך:

20ערלה. עור לה, יש עור אחר המילה שעושים בו הפריעה:

21ערלה. לרעה, לסוף יהיה לרעה לעכו"ם:

22תמנע. נוטריקון תמימה משיבת נפש עדות, לומר שלא יעלה על דעתך לומר למה נכתב זה בתורה לימדך כי תורת ה' תמימה משיבת נפש: