שפתי כהן על התורה, בראשית לז:א

1וישב יעקב. אז"ל בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא וכו', אם כן וישב יעקב וי ששב לעוקבא ולרמיותא, כי הרמאות הוא לעולם הזה, לא די מה שרימהו בבטן שאמר לו אחי יש לפנינו שני עולמות העוה"ז ועוה"ב, עוה"ז יש בו אכילה ושתיה ובנין בתים ונטיעות גנות ופרדסים ובעילות צורות נאות, ועולם הבא אין בו שום דבר מאלו, טול אתה העוה"ז ואני עוה"ב, זהו שאמר הנביא בבטן עקב את אחיו, שרימהו שייפה העולם הזה בפניו, לא די זה אלא שעשה הרמאות של המקלות עד שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד, לא אמר ויפרץ יעקב אלא האיש, כי מאחר שנתפשרו שיתן לעשו עולם הזה והוא יקח עוה"ב מה לו בצאן ובבקר ובגמלים, לזה לא קראו בשמו אלא האיש, ורצה להתישב בארץ מגורי. אביו, בארץ שהיה לו מגור מסביב, כי לזה שלח אותו פדנה ארם, לזה קפץ עליו רוגזו של יוסף. ויהיה פירוש תולדות מאורעות, כמו כי לא תדע מה ילד יום. יוסף כלומר יוסיף לו ה' מאורעות וגליות, וז"ש ארמי אובד, הרמאות שבאבי היא סיבה שירד למצרים ולשאר גליות, ולזה וירד מצרימה מצרים הרבה ולא אמר מצרים, ועשה יעקב אבינו כן ללמד לבניו שלא ישתדלו בעסק העוה"ז שהוא מחלקו של עשו, שכל עסקי העוה"ז הם חיי שעה ועש"ו גימ' שע"ה ע"ה כי כן בחר עשו, יעקב גימ' חי"י עול"ם הב"א, וילמדו מיעקב שנאמר ויעקב נסע סכותה לשבת בצל סוכה ולא יאבד ימיו ויבטח בבנין בתים שנמצא טורח בעולם שאינו שלו. ואפשר שכנגד ד' פעמים שרימה לעשו וללבן נגזר על בניו שישבו בגלות ד' פעמים, והד' פעמים שרימה לעשו ולבן הם, אחת בבטן שייפה לו העוה"ז בפניו, ושנית בבכורה, ג' בברכות, ד' בצאן שלקחו ע"י המקלות, וכן אמר במדרש תהלים ותשקמו בדמעות שליש זה לשונו, רבי אלעזר אמר שלש דמעות הוריד עשו מעיניו אחת מעין ימין ואחת מעין שמאל והשלישית קשורה לו בין עיניו שלא הוריד שאלמלא הורידה לא היו יוצאים מתחת ידו לעולם, שלוש אינו אומר אלא שליש. ד"א אמרו ישראל לפני הקב"ה רשב"ע בשביל ג' דמעות שהוריד עשו מעיניו השלטתו מסוף העולם ועד סופו ונתת לו שלום בעוה"ז אנו שדמעותינו יורדות ביום ובלילה כלחם עאכ"ו שתמלא עלינו רחמים, לכך נאמר האכלתם לחם דמעה ע"כ. ואין אנו נגאלים עד שימחו אותם דמעות שנאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים אז וחרפת עמו יסיר וגו':

2עוד וישב יעקב וכו', לפי שאמר ויקח עשו את נשיו וילך, אל ארץ, תרגום לארע אחרי, והכתוב לא אמר אלא אל ארץ, לומר שארצו שהיא ארץ שעיר היא נקראת ארץ, לא ארץ כנען שהיא ארץ עבד אלא ארץ מלכים, כמו שבירכו אביו הנה משמני הארץ יהיה מושבך זו איטליא של יון, שאין טללי ברכה נפסקים משם לעולם, והלך שם מפני יעקב, או כמו שאז"ל מפני הבושה ששנאו ולא עלה בידו, וזהו מפני יעקב אחיו שאינה בו שאמרו כך יעשה לאחיו שנולד עמו בשליא אחת, כי היה רכושם רב והוא להוט אחר הממון, או כמו שאז"ל גם כן שברח משטר חוב של גרות המוטל על זרעו של אברהם שנאמר כי גר יהיה זרעך, ולזה לקח את נשיו ואת בניו ואת כל נפשות ביתו, ולזה לא אמר אל ארץ אחרת, לפי שאמר כי גר יהיה זרע בארץ ולא להם, וארץ שעיר היא ארצו ונחלתו והלך לשם לבנות לו ארצות ונחלות ויצאו ממנו אלופים ומלכים, אבל יעקב היה הפך ממנו כי הוא קבל עליו הגרות, ולזה אמר וישב שנתיישב על לבו קבלת הגרות, בארץ מגורי אביו בארץ כנען, אע"פ שהיא ארץ עבד בחר בה, ולא פירש באיזה ארץ והיא חברון, כי כן אמר ויבא יעקב אל יצחק אביו קרית ארבע היא חברון אשר גר שם, ולזה לא פירש אותה לומר שאינה נקראת ארץ, לפי שהקצוה לבית הקברות, ולזה אמר וישב ששם הישוב ולא בזה העולם כי זה העולם אין לו יישוב אלא גר, כמו שאמר כי גרים ותושבים אתם עמדי, היישוב שלכם הוא עמדי בעוה"ב, א"כ לזה ישב שם, כמו אותה מדינה שהיו קבריהם על פתחי בתיהם כדי שידעו סופם ואחריתם, ולהיכן נסיעתם כי ישב יעקב במקום קבורתו ובחר לו יישוב חי"י עול"ם הב"א, בגימ' יעקב. זהו וישב יעקב בארץ כנען, בארץ שהולכים התגרים לעשות סחורה לעוה"ב כמו וחגור נתנה לכנעני. ואמר אלה תולדות יעקב יוסף, לומר שאינו כמו עשו שהעמיד אלופים ומלכים אבל בני יעקב היו רועים, ואפילו יוסף שהיה אהוב לאביו והיה בן זקונים והיה מעונג ומפונק והיה לו כתונת פסים והרועה במדבר אין לו מקום ליישוב ושלא תתלכלך הכתונת ובפרט אם מצוי שם קוצים וברקנים שהיה מתקרע בהם, עם כל זה היה רועה את אחיו, לא תאמר מחוסר ידיעה היה עושה כן או ממיעוט שנים שהיה קטן, בן זקונים היה בר חכימי, והיה בן י"ז שנה, והיה רגיל את בני בלהה ואת בני זלפה, אע"פ שהם בני השפחות היא היה רגיל עמהם והיה חולק להם כבוד כאלו הם בני הגבירות, וזהו שאמר נשי אביו, ואפילו הכי היה יפה תואר והרועה פניו מושחרים מהשרב ומהשמש ועכ"ז היה רועה, א"כ אלה תולדות יעקב דומים לאביהם, לא כמו תולדות של עשו שהם אלופים ומלכים ובחרו להם מדינות וכרכים, ותולדות יעקב בחרו להם המדברות מקום ההתבודדות להתבודד בעבודת השם ית', ולא מחמת חולשה עשו כן כי קטן שבהם היה יותר גבור מכל בני עשו, ואילו היו רוצים היו מולכים על כל העולם, ובפרט יהודה שהיה גור אריה יהודה וכמה הפליגו חז"ל בגבורתו כשלקח יוסף לבנימין א"כ הוא לבדו היה יכול למלוך על כל העולם כ"ש בהתחברם יחד, אלא היו דומים לאבותיהם שמאסו בעולם הזה והנאותיו שכולו חיי שעה ובחרו בחיי עוה"ב, לא כמו עשו שבחר לו חיי שעה כשאמר הלעיטני שישב המאכל במעיו שעה ונתעכל, וכן עש"ו בגימ' שעה ע"ה, ואם כן אלה תולדות יעקב לפסול עשו ותולדותיו: