שפתי כהן על התורה, בראשית לט:י
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 39:10
Open in the reader →1ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה. לא אמר לשכב עמה אלא אצלה, אמרה לו לפחות שכב אצלי אתה בכסותך ואני בכסותי ותהיה קרוב אלי כדי שאדבר עמך, כאותו מעשה שעלה בלבו טינא ואמר תדבר עמי, אפילו זה לא שמע, ולא די זה אלא היה ג"כ נזהר מלהתיחד עמה, וזהו שאמר להיות עמה, לבד מאותו יום כי היה טרוד ולא שם לבו שאין איש, מיד ותתפשהו בבגדו, אמרה לו לפחות תניח בגדך אצלי כדי שתקרר דעתי, על דרך מה שאז"ל, יש מזנה בבגדים, וכשראה יוסף כן אמר אם כשרואה בבגדי כך כ"ש כשרואה בעצמי, כשראה כן ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא, ומרוב ההתלהבות ורוח זנונים שנתלבש בה מה עשתה קראה לאנשי ביתה בקול כדי שיבאו ותתבייש מהם אולי תפשוט רוח זנונים שנתלבש בה, על דרך מה שאמרו בגמ' (קדושין פ"א) על רב עמרם חסידא שאמר נורא בי עמרם, ולזה ותקרא לאנשי ביתה לאמר הקריאה אינה כוונת האמירה אלא כשבאו אמרה ראו וכו' ולא אמרה להם מרוב הבושה. ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו ותדבר אליו כדברים האלה עשה לי עבדך וגו', אמרה לו הלבישני רוח זנונים ואקרא בקול גדול כדי שיבאו ואתבייש מהם, ויהי כראותו וגו' ויעזוב בגדו, כדי שאראה אותם ולא יסור ההתלהבות מלבי, ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו ויחר אפו וגו' אמר בראיית הבגדים לבד נתלהבה כך כ"ש בראייתו א"כ אינו כדאי שישב בבית לזה נתנו בבית הסוהר ולא הרגו: