שפתי כהן על התורה, בראשית מב:ו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 42:6
Open in the reader →1ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר. להראות שפלותו וענותנותו שאע"פ שהוא השליט לא נהג שררה בעצמו אלא הוא המשביר וכדי להראות רחמנותו וכדי שהם גם כן ירחמו עליהם בגלות, והם היו כולם כפויי טובה שנאמר אשר לא ידע את יוסף, וגם כדי להראות את אחיו כמו שאמר ויזכור יוסף את החלומות. ובמדרש שלש גזירות גזר יוסף, שלא יכנס עבד ויקח בר, ושלא יכנס אדם בשני חמורים, ושלא יכנס אדם עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו, כיון יוסף באלו הגזרות כדי שיבאו כלם עם אביהם, כי אם היה עבד נכנס היו שולחים עבד א' ועמו עשרה גמלים אמר אם כדי להביא רבקה שלח עשרה גמלים למחייתם לכ"ש שהיו מביאים כמה גמלים שיספיק להם לכל ז' שני הרעב בפעם אחת, לזה גזר שלא יכנס עבד ולא יכנס בשום בהמה כי אם בחמור אחד כשיראו כך יבאו כלם שמשא חמור קודם שיגיעו לארץ כנען יכלה בדרך למאכל בהמה ולמאכלו ובהגיעו לביתו יבא ריקן וצריך לחזור ויהיה חוזר ושב ואין בידו כלום ובזה יבאו כולם, גם כיון כדי שיבאו עם נכבדי ארץ שהעבדים רשעים וגזלנים ויצערום בדרך, גם כיון כדי שיבאו לאט שהחמור אינו הולך במרוצה וכשאר הבהמות, גם כדי שתהיה השיירא כלה בקבוץ אחד כשיהיה מן בהמה אחרת, וכל זה כדי שיבאו שמחים ושקטים ולא יחשב להם טורח הדרך למשא כמו שאמר ענה בדרך כחי קצר ימי, כל זה כדי שיבאו כלם עם נשיהם ואביהם וטפם, כשראה שלא נעשית כוונתו שבאו הם בלא אביהם אמר ויזכור יוסף את החלומות, אמר יוסף אני הייתי חושב החלום של והנה תסובינה ותשתחוין הוא נכלל עם אחד עשר כוכבים משתחוים אבל עתה שבאו עשרה לבד נראה שהם ב' חלומות, זהו ויזכור את החלומות בלשון רבים כשראה שבאו בלא אביהם שקטים שמחים ובטוחים מצד הגזרות שגזר אמר אלו באו ולא שבט אלוה עליהם א"כ צריך להפחידם למרק עונם. ולא חשדם לגנבים או לסטים אלא למרגלים לפי שהגנב ונמצא ישלם שנים או שבעתים לא כן המרגל שכל היסורין וכל מיתות שבעולם אינם כדאין לו לפי שמעורר מלחמות וגורם הריגת נפשות, שאם תבא המדינה במצור יהיו חללי רעב יותר מחללי חרב וגורם שבי ובזה, לזה הפחידם כמרגלים ולא בדבר אחר. עוד טעם אחר למה גזר שיבאו חמורים ולא בהמה אחרת כדי שלא יגנבו זה מזה, כי אם יגנבו על מה ישאו מה שיגנבו כי הגמל אמרי אינשי אי הוו טעני ליה כד הוה קאי דהוה טעין יתיר עשר על טועניה לא כן החמור אם ישימו קב אחד יתר על משאו מיד רובץ תחת משאו, ובזה תהיה השיירא כולם בשלום ואין שטן או פגע רע, שהעבדים פגיעתם רעה: