שפתי כהן על התורה, בראשית מז:ה
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 47:5
Open in the reader →1ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך. מה אמר לו כבר אמר ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וכל אשר להם באו. ועוד ויאמר פרעה לאמר, מאי לאמר אם הוא מדבר עמו למי יאמר. אלא פרעה מדבר עם יוסף כמתרעם ומגנהו על שלא בא אביו להקביל פניו ולהודות לו על כל הטובה שעשה עמו שהיו כל האצטגנינים אומרים איך תמליך עבד עלינו והיה מן הראוי שיבא כדי להראותו לעומדים לפני שהייתי אומר להם גנוני מלוכה אני רואה בו ולאמת דברי היה לו לבא, וזהו לאמר אמירות הרבה בכלל אלו הדברים, אחד היה לו להקביל פני לפחות להחזקת טובה וחנות למי שעשה לך טובה בביאתו אליך מספיק בזה יצא ידי חובתו, וזה אומרו אביך ואחיך באו אליך, ואמר ואחיך גם להתרעם על אחיו שלא הביאם כולם אלא מקצתם, ועכ"ז ארץ מצרים לפניך היא וגו', ואם ידעת ויש בם אנשי חיל אולי אותם אחים שלא הבאת אותם וישבו בארץ גושן הם אנשי חיל, ואתה פחדת שלא אעשה אותם אנשי מלחמתי ושמתם שרי, אתה תעשה אותם שרי מקנה לא שרי מלחמה, אז כשראה שגינהו פרעה על שלא הביא אביו להקביל פניו אז ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה, להראותו שלא מחמת שלא עשה ממנו חשבון אלא מחמת הזקנה והחולשה שבו שהרי אינו יכול, לעמוד וצריך סעד לתומכו ולהעמידו, ולז"א ויעמידהו שתמכו וסעדו עד שעמד, וכשראהו פרעה שאינו יכול לעמוד מעצמו עד שסמכוהו חשב שהוא מחמת זקנה שהוא גדול בשנים, ולזה אמר לו כמה ימי שני חייך, אמר לו ימי שני חיי מעט ורעים, כלומר לא תחשוב שמחמת הזקנה איני יכול לעמוד כי ימי חיי הם מעט, אבל הם רעים מחמת שעברו עלי כמה יגונות וכמה צרות ואנחות ולזה קפצה עלי הזקנה מחמת החולשה: