שפתי כהן על התורה, בראשית נ:י
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Genesis 50:10
Open in the reader →1ויעש לאביו אבל שבעת ימים. הדין הוא שאין חל האבלות עד שיסתם הגולל ואיך אמר ויעש לאביו אבל ואח"כ אמר וישאו אותו ויקברו אותו במערת וכו' היל"ל ויקברו אותו ואח"כ ויעש לאביו. אבל הענין הוא כשראה יוסף שבאו בני עשו ובני קטורה עליהם למלחמה כמו שאז"ל ויבאו עד גרן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו לארונו של יעקב כתרים כגורן זה המוקף לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל תאנא וכולם להלחם עם בני יעקב באו וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כתריהם ותלאום בארונו של יעקב תאנא שלשים וששה כתרים. נתלו בחרונו של יעקב י"ב נשיאים דישמעאל וכ"ג אלופים דעשו וחד דיוסף, כשראה יוסף כך אמר יאות לנו לעשות אבל שכל זמן שאבא קיים אין פוצה פה ואין מצפצף. עוד כיון כדי שיראו שרי פרעה את כל הכבוד שעשו לו ולא ישלטו על בניו, כי כיון שמת יעקב נסתמו עיניהם ולבן של ישראל מן השעבוד, וכיון שיראו הכבוד שכולם נתאבלו עליו לפי שהם קרוביו אז יתברר להם שהם אנשי יחס וקרוביהם אלופים ונשיאים ולא יכבידו עליהם העול, א"כ קודם שיתפזרו וילך איש לארצו עשה האבל ולא יום אלא שבעה לכוונה שאמרנו. עוד עשה האבל קודם הקבורה במדרש על פסוק ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים שבעת ימי אבל של נדב ואביהוא שהרי הקב"ה שמר לעולמו תחילה עד שלא הביא המבול שנאמר ויהי לשבעת הימים ומי המבול מלמד ששמו עולמו וכן הוא אומר ויתעצב אל לבו ויאמר ה' אמחה את האדם ואין עציבה אלא אבל שנאמר כי נעצב המלך על בנו. ואמר שם ומתאבלים על המת קודם שימות אלא אדם שאינו יודע מה שעתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת הקב"ה שיודע מה שעתיד להיות שמר לעולמו תחלה אף כאן אמר הקב"ה ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים שמרו על אחיכם ז' כדרך ששמרתי על עולמי תחילה. א"כ אמר יוסף הקב"ה שמר לעולמו תחילה אף אנו נשמור לאבינו תחילה לקבורה, לזה בעברם את הירדן מיד שהוא תחום א"י שנאמר ויבאו עד גורן האטד אשר בעבר הירדן נתאבלו עליו שכבר חל עליהם האבל הואיל ובאו לתחום א"י שהוא תחום הקבורה כמו שאמרנו שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות כ"ש כאן שכבר מת ובאו לתחום הקבורה ואם ימתין אחר הקבורה אי אפשר לפי שהאבל ג' ימים ראשונים לא יצא מפתח ביתו, וכאן אי אפשר לפי שלא ימתינו לו שרי פרעה וזקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים שעלו עמו וכדי שלא להטריחם ולחזור עמהם מיד ובפרט שכבר ידעו כולם כי חזרתם היה לקבל עליהם הנגזר, וכדי לקבלו עליהם בשמחה ולחזור מיד עשה האבל קודם: