שפתי כהן על התורה, בראשית ו:יג

1עוד ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר. כאן גילה לו סוד הגלגול כרשב"י שאמר לו הבשר כלה לא הנשמה שנקראת נשמת חיים אבל הבשר שהוא גוף כלה, ולכך התיר לבני נח בעלי חיים בשחיטה שישפכו הנפש שהוא הדם על הארץ שנאמר כי נפש כל בשר בדם הוא ואני נתתיו על המזבח לכפר וכו', א"כ א"ל קץ כל בשר קץ כל שבר כל בשר יש לו קץ ויש לו שבר ותקוה בגלגול, וצוהו שלא יאכל הב"ח כי אם בשחיטה לפי שקלקל הבשר לכך הותר הבשר לא הדם וזהו על השחיטה על שחטא נשאר מאותיות השחיטה י"ט היינו ח"י ע"ה א"כ על חי שחטא, שחיטה באותיות אחורים תטרי"ו בגימ' הנשמ"ה אד"ם, כלומר מתגלגלת עד שתושלם נשמתו כרשב"י כאדם הראשון שממנו נאצלה, ולפי שהנפש חטאת בסיבת הגוף שנתחברה לו והגוף הויתו מן הארץ לכך ישפך על הארץ, ורמז לו שעתיד לחזור לצמוח מן הארץ שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ, אבל לא יאכלנו שלא יחזור להתחבר לבשר והבשר שברו ותקותו הוא שיאכלנו הב"ח ויהיה חלק ממנו. ולכך נאמר בהם גויעה ולא מיתה לומר שיש להם שבר ותקוה, וכן ויגוע כל בשר ע"ה בגימ' הו"א לתיקונ"ם, לא כגויעת הצדיקים כי בגויעת הצדיקים לא נזכר בהם בשר כי הצדיק גופו זך ונקי שהוא הבשר ורמ"ח איבריו נטהרו בעשיית המצות אבל דור המבול נשחתו כל איבריהם ודבר הנשחת הוא צריך לתיקון. וכן ויאמר אלהים לנח ס"ת רמ"ח רח"ם, יש להם רחמים, אבל ע"י גלגול כרשב"י, ולכך ויאמר אלהים בדין ובאמירה ולכך ויאמר:

2ובמדרש ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר. הגיע זמנם ליקצץ הגיע זמנם ליעשות בוסר הגיע זמנם ליעשות בתה, י"ל למה אמר הגיע זמנם ג"פ. ואם הוא בא לדרוש הפסוק שאמר קץ היינו הגיע זמנם ליקצץ, כל בשר היינו הגיע זמנן ליעשות בוסר, בא היינו הגיע זמנן ליעשות בתה, א"כ ידרוש ג"כ מלת כל ויאמר הגיע זמנם ליעשות כלה, וידרוש ג"כ מלת לפני ויאמר הגיע זמנם ליפנות מן העולם, אלא כוונו ז"ל לג' גלגולים כרשב"י, ובאחד אמר ליקצץ כמי שקוצץ האילן ומניח השורש מריח מים יפריח ועשה קציר, ובשני הגיע זמנם ליעשות בוסר שהבוסר ג"כ יש לו צורך בעולם אבל לא כ"כ שיש דבר אחר ליכנס במקומו כגון החומץ וכיוצא בו, ולג' אמר הגיע זמנם ליעשות בתה כמו ואשיתהו בתה בישעיה שהוא משל על הכרם שישאר כמו שהוא אבל לא יזמר ולא יעדר ואם ירצה לחזור אליו בתיקון מועט ישוב כמו שהיה, א"כ הודיעו לג' גלגולים דיש לו תיקון כרשב"י, ולכן אמר כל בשר, קן כל בשר, לשחת כל בשר, ג"פ בשר, וברביעי ומכל החי מכל בשר שנתקן ונקרא חי, ולכך הנני משחיתם את הארץ לבד שהוא הגוף והכל לתיקון, ולכך א"ל שיתוקן לפי שנשמתו מאדם, וכן לך תבת ע"ה בגימ' היא נשמת אדם, ולכך א"ל עשה לך עשה עצמך ותקף עצמך בגלגולך כמו שאז"ל נח ראה ג' עולמות בנו וחרב ובנוי, כוונו לומר שגלגולו היה על צד הרחמים, ולכך אמר לו וכפר"ת אותה בגימ' כופר הנשמה, בכפר ברחמים, בכפר בפרך, מך הדין היה שגלגולו בפרך שיתפרך הגוף שהוא הבשר ויבא בשאר גלגולים אלא שריחם עליו ונחשב לו גלגולו בשלשה עולמות שראה, וזהו בכפר ברחמים כמו שאמרנו. ולכך היתה תחתיים שניים ושלישים כי היה לו לומר ראשונים שניים שלישיים או תחתיים אמצעיים עליונים ואמר תחתיים שניים ושלישים לרמוז לו על גלגולו, לפי שנח מצא חן וזה היה גלגולו בראיית ג' עולמות, ולכך אמר לו על האורך ועל הרחב ועל הקומה האורך ש' בגימטריא ברחמים והוא ראשון שבא בארוכה, ורוחב שבא בקצרה שהיא פעם שנית שאין מאריך כ"א חמשים שעלה למעלה לשער החמשים, ועל הקומה אמר שלשים אמה שהוא הל' מגדל עד שעלה למקום שאינו נראה והכל ברמז, ולכך הטריחו בתיבה ולא אמר לו לעלות לא"י כי היה צריך תיקון:

3עוד כוונו ז"ל במדרש לדור המבול ולדור הפלגה ולאנשי סדום, כנגד דור המבול אמר הגיע זמנם ליקצץ שקוצצין האילן ושרשו בארץ, מריח מים יפריח רמז על נח שהיה שרש בעולם ומריח מי המבול, שיצא מן התיבה והקריב קרבן וירח ה' את ריח הניחוח וכו' ושם לעולם שארית, ועשה קציר כמו נטע נטע נטיעה של מעשה בראשית ונטע האילן שיצא ממנו אברהם שהוא תיקון אדם, ואברהם נאמר בו יוקח נא מעט מים, וכנגד דור הפלגה אמר הגיע זמנם לעשות בוסר שלא נאבדו לגמרי, וכנגד אנשי סדום אמר הגיע זמנם לעשות בתה שהוא לשון חורבה ושממון לא תזרע ולא תצמיח ונזרעה גפרית ומלח היינו בתה, ולז"א והבאתי את השלישית באש רמז על אנשי סדום שהם היו בפורענות שלישית ונדונו באש, וכן באב הם שהיה באותו הדור נצטרף באשו של נמרוד היינו וצרפתים כצרוף כסף ובחנתים כבחון את הזהב, ואנשי סדום לפי שהיו סיגים ספו תמו מן בלהות בלהבות אש שמצאה האש עצים יבשים ואכלתם. וג' גלגולים רמוזים בפ' כי לא אחפוץ במות המת כי לא אחפוץ במות זה גלגול א', המת זה גלגול ב', כי אם בשובו זה גלגול ג', וחיה זה גלגול ד', וכן אמר כאן ג"פ בשר, ובג' אמר ומכל החי וכו', ונח בגלגול אדם שנתגלגל בו כרשב"י, שכן נח בעלואו נו"ן ח"ת גימ' תיק ד', ותיק היינו אדם בא"ת ב"ש, וד' היינו ד' יסודותיו, אם כן לא יהיה אלא תיק לבד לא נשלם גלגולו של אדם אלא באברהם אבר מה, ומה היינו אדם, ואפילו באברהם לא נשלם אלא באבר מאיבריו והשלמות היה כשעמדו ישראל בסיני שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר ויחן בלשון יחיד שכולם נתבלעו באחד ולכך ראוי למלך אל אחד ולכך נאמרים הדברות בלשון יחיד: