שפתי כהן על התורה, בראשית ט:כ

1ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. רצה נח לראות אם בניו ראויים לברכה ואם כנען חזר מסורו הרע ששמש בתיבה אם חזר בו עתה שהוא גדול והוא אבי בנים, ולז"א וחם אבי כנען, ויחל שנעשה חולין לנסות בניו ושתה מן היין לראות אה ימשכו בניו אחריו, וכן ויחל נח איש ס"ת לחש שעשה כמו לחש לראות. וירא חם את ערות שנראה לו הדבר ורצה למשוך לב אחיו ויגד לשני אחיו וג"כ תרגום משכו נגידו. ויקח שם ויפת את השמלה את השלמה שקנו ונתלבשו שלימות, וילכו אחורנית שהשליכו אחריהם התאוות, וערות אביהן לא ראו שלא נראה להם מה שעשה אביהם, וייקץ נח כו' וידע וכו' שחזר לסורו כמו שעשה בקטנותו ולכך אררו עבד עבדים פעם ושתים כנגד מה שעשה ונהיה עבד תאותו אסיר יצרו, וזהו עבד עבדים עבד ליצרו ולאחיו:

2גימטריאות האלהים התהלך נח, ס"ת למפרע חכם ועליו נאמר והחכמה תחיה בעליה, והחכמה תעוז לחכם נדרש על נח:

3ובאת. אותיות אבות, בזכות אבות נכנס לתיבה. והמים גברו, והמים אותיות הומים שהיו הומים במהומה וכתיב כהמות מים וגו'. ולכך נקרא תהום שמימיו הומים:

4יבשה הארץ. בגימטריא תרי"ג בזכות תרי"ג מצות יבשה הארץ. ויעל עולות. בגימ' תרי"ג בזכות תרי"ג. ויעל עלות, בגי' התורה שהתורה שקולה כנגד כל המצות שנאמר זאת התורה לעולה וגו':

5פרו ורבו. בג' ת"ק ללמדך שכל המקיים פריה ורביה כאילו קיים כל העולם שמהלכו ת"ק:

6כל דגי הים בידכם נתנו, בגימ' לויתן רמז שעתידין הצדיקים לאכול לויתן:

7שרצו בארץ. שרצו בגימ' ירושלים, שהיו פרים ורבים בה הרבה שנאמר העיר רבתי עם, כאומרם ז"ל היו משיאים קטנה לגדול וגדולה לקטן וזהו ורבו בה שהארץ היא סבת הרבוי:

8זאת אות. ז"פ נזכר אות ברית בקשת כנגד ז' ימים וז' לילות וז' רקיעים וז' ארצות. וירא חם אבי, בגימטריא רבעו, ומ"ד סרסו ממלת ויגד, פירוש ויגד חתך כמו גודו אילנא, ומצינו בעריות קורין לביאה ראיה שנאמר וראה את ערותה:

9נינוה רמוז יונה. והנו"ן תוספת, מ' יום ונינוה נהפכת. וי' ימים עד שהלך:

10הגדולה. הגדלה כתיב הגד לה פשעה:

11וימצאו בקעה. עקבה היה להם:

12לחמר. לחרם:

13ונעשה לנו אותיות העונש, שנענשו על זה עונש גדול אור כשדים, בגימטריא אור בכבשן:

14יסכה. זו שרה שהיתה סוכה ברוח הקדש, ד"א על שיצאו ממנה נסיכים ושרים. ד"א על שם שסך הקב"ה והגין בעדה כשלקחה פרעה ואבימלך:

15אין לה ול"ד, בגימ' מ' כנגד מ' יום של יצירת הולד: