שפתי כהן על התורה, ויקרא י:טז

1ואת שעיר החטאת דרש דרש משה, ב' דרישות הללו למה, אלא כמו שארז"ל שלשה שעירים קרבו אותו היום, שעיר של ישראל שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, ושעיר של נחשון שהקריב ביום הראשון של חנוכת הנשיאים, ושפיר של ר"ח, ודרש על ב' שעירים, של ישראל ושל נחשון נאכלו, ושל ר"ח לא נאכל, לזה ויקצוף משה, אמר להם או תאכלו כולם או תשרפו כולם ומה שקצף על אלעזר ועל איתמר ולא על אהרן, הוא לומר שג' שעירים הם, ראשון של ישראל לחטא עליהם כדי שיהיו ראויים להקרבה אולי אכלו אהרן, שני של נחשון אכלו אחד מכם, שלישי ג"כ יאכלנו אחד מכם, שאתם שלשה והשעירים ג', על זה קצף על בניו ולא על אהרן. עוד קצף על בני אהרן, לפי שהחטאת נאכלת לזכרי כהונה שכן אמר באשם כל זכר בכהנים יאכלנו, ואומר כחטאת כאשם תורה אחת להם, לזה קצף על בני אהרן שהם זכרי כהונה. אמר לו אהרן בשלמא של צבור ושל נחשון ראוים הם לאכילה שהם של ב"ו, אבל של ר"ח הוא של מקום, כמו שארז"ל מה נשתנה שעיר של, ר"ח שנאמר בו לה', אמר הקב"ה הביאו עליו כפרה על שמיעטתי את הירח אם אחרים יאכלו באנינות הם של ב"ו, אבל של ר"ח הוא של מקום אין ראוי, וזה אומרו הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם שהם צבור ושל נחשון ראוי הוא לחטא עליהם ולאכלם אפילו באנינות כדי לחטא עליהם, אבל של ר"ח שהוא כפרה על היום שנתמעט הירח והוא ואכלתי חטאת היום וגו', ומשה נעלם ממנו, וכבר אמר רז"ל כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת:

2ועוד יש מי שפירש שאמר לו אם שמעת בקרבן הדיוט שנעשה בטומאה אבל בקרבן גבוה לא שמעת לפי שהם כולם טמאי מתים, שפרה אדומה לא נעשית אלא עד מחרתו שכן ארז"ל בא' בניסן הוקם המשכן, בשני בו נשרפה הפרה. ומה שאמר הייטב בעיני ה', כי היה מספיק הטענה שאמר ואכלתי חטאת היום ותקראנה אותי, שאני באנינות מה מוסיף בהייטב בעיני ה', אלא אמר אהרן אם אתה אומר תעריך על מי הובאו, תראה מי הביאו שהוא ב"ו, על זה אמר הייטב בעיני ה', שהוא תימה גדול שיעריך מי שהביאו על מי שהובא בשבילו, שעיקר הקרבן הוא לכוון על מי מקריבין, ועל זו הטענה האחרונה אמר וישמע משה וייטב בעיניו, שהטענה הראשונה שהוא אונן ועל זה לא אכל אינה מספקת כי כמו שאכל המנחה הנותרת מאישי ה' שהוא חלק גבוה,, וכן חזה התנופה ושוק התרומה שהם כולם חלק גבוה יאכל ג"כ שעיר של ר"ח שהוא של גבוה, אבל כששמע התימה הגדול שנעריך מי שהביאו בערך מי שהובא בשבילו, על זה אמר וייטב בעיניו, וכשעילה אהרן כלפי מעלה ודבר זה נעלם ממשה אז היה הדיבור לשניהם, לזה אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם, דברו וגו':

3עוד היה הדבור ע"י שניהם, לפי שסימן הבהמות הטהורים הם מפרסת פרסה מעלת גרה, פרסה כנגד משה, וכן פרסה בימ' משה. גרה בבהמה גימ' אהרון, וכן תמצא במסרה שיש אהרן בוא"ו, והכונה היא לומר שלא היו ראויים לאכול בשר מאחר שחטאו, אדם שעבר על מצוה אחת שאינה ע"ז נאמר לו ואכלת את עשב השדה, הם שעבדו ע"ז לא כל שכן, אלא בזכות משה ואהרן, לזה בא הדבור ע"י שניהם, וכן מפרסת בגימ' בזכות משה, ובזכות התורה שהיא זאת שנאמר וזאת התורה אשר שם משה וגו', לזה אמר זאת החיה, אין זאת אלא תורה, וחיה שנותנת חיים לעוסקים בה, שנאמר כי עץ חיים היא, וארז"ל בגמרא חיה אכול ושאינה חיה לא תאכל, לאפוקי טריפה, שמרוב חבתו בהם לא די שהתיר להם הבשר בזכות התורה ובזכות משה ואהרן כמ"ש, אלא שלא התיר להם אלא הבהמות שהם מצד הטהרה ולא אותם שהם מצד הטומאה שיש לסמאל בהם אחיזה, ומזה יצאת הטריפה כטריפת ארי שהוא סמאל, או זאב שהוא כחו, נקראת טריפה שנטרפה מצד הטהרה, ולפי שישראל הם דבקים באלהים חיים לא התיר להם אלא הבהמות שהם מצד החיים, ובזה יתורץ למה האריכה התורה לומר הסימנין כל מפרסת פרסה, מעלת גרה, יאמר כמו שאמר במשנה תורה זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי וגו', אלו הם הטהורים ויש להם ב' סימנים, אלא לומר להם שלא בזכותם אלא בזכות התורה ובזכות משה ואהרן נתרו להם. וא"ת יאמר מפרסת פרסה ומעלת גרה תאכלו אבל בסימן אחד לא תאכלו כמו שעשה בדגים, ולמה אמר גמל וחזיר ושפן וארנבת, לזה ארז"ל במדרש אך זה לא תאכלו, אין אכילה האמורה כאן אלא ביאה כד"א אכלה ומחתה פיה, את הגמל זה מלכות נבוכדנצר שפער פיו כגמל לספר בשבחו של הקב"ה שנאמר אתוהי כמה רברבין וגו', כי מעלה גרה הוא שהיא גוררת מלכות אחריה, השפן זו מלכות מדי ופרס הה"ד ואת השפן שאנשים שפויים החזיקו במלכות, לפי שכורש ודריוש סופרי בלשצאר היו, ואת הארנבת זו מלכות יון מה ארנבת רגליה ארוכות וידיה קצרות כך היתה מלכות יון ארוכה כנגד מלכות שלאחריה וקצרה כנגד מלכות שלפניה. ואת החזיר כי מעלה גרה הוא, עשו שרימה אביו שנשא אשה למ' שנה כאביו, לכך קראו משה חזיר, והוא גרה לא יגר שאינו גורר מלכות אחריו. מבשרם לא תאכלו, שלא תשאו מהם, כד"א והיו לבשר אחד, ובנבלתם לא תגעו שלא תשאו להם שנאמר בדינה כי נבלה עשה בישראל. וכתב הרב ר' מנחם ריקאנטי ז"ל יש מן המקובלים האחרונים המאמינים בגלגול הבהמות שאמרו אם עשה אדם עבירה אחת יתירה על זכיותיו יתגלגל בבהמה טמאה, זה וגרה איננה מעלה טמאה היא, מי שאין לו גרה על זכיותיו, ואם מעלה גרה על זכיותיו יתגלגל בטהורה, רק אם הוא חטא בע"ז ובגלוי עריות ושפיכות דמים שאלו הג' עבירות אפי' מעלה גרה יתגלגל בטמאה אם לא חזר בתשובה, זהו סוד גמל שפן חזיר, שפן שפנה לע"ז, גמל שבא על אחת מהעריות שנאמר גומל נפשו איש חסד, וכתיב בעריות חסד הוא ונכרתה, וסוד חזיר יכרסמנה חזיר מיער שמחזיר דם בארץ, כאלו הג' עבירות אפי' אם זכיותיו מרובים מעונותיו שהם מעלי גרה במצות יותר מן העבירות, או שהם סוד מפריסי פרסה מלשון פרס פריסת יתגלגלו בטמאות הנזכרות כחז"ל, זהו סוד שנאמר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, ולפיכך אסרם התורה, כי האוכל מהם כאילו אוכל בשר חבירו הנטמא בעבירות, וברוך היודע האמת ע"כ. ולפי דעת זו יהיה פירוש זאת החיה אשר תאכלו זו שהיא חיה ע"י גלגול כחז"ל. ופירוש תאכלו מלשון כליון בדגש בתוך הכ"ף, שכלה גלגולם כארז"ל על ידיהם. ובמדרש תנחומא למה נמשלה לחזיר שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר עליהם מדת הדין, וכתב הרב רבינו בחיי יש נוסחאות שכתוב בהם שעתיד להחזיר עטרה ליושנה. והענין הוא שני מקדשים נבנו על ידי ישראל, בית ראשון נבנה על ידי שלמה שהוא מזרע יהודה, בית שני נבנה על ידי זרובבל שהוא ג"כ מזרע יהודה, אבל בית שלישי עתידה אומה זאת לבנותו זהו שאמר עתידה אומה זו להחזיר עטרה זו ליושנה. ויש נוסחאות שכתוב בהם שעתיד הקב"ה להחזירו לנו והמון העם מבינים שעתיד להיות מותר לישראל, ואינו כן אלא ביאור הענין שהכח שלו שהוא מצר לישראל ולעתיד ישוב עם שאר הכחות לעזור ולסמוך לישראל, שירבה השלום בעולם שנאמר וגר זאב עם כבש וגו' לא ירעו ולא ישחיתו וגו' ע"כ: