שפתי כהן על התורה, ויקרא יא:ב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 11:2
Open in the reader →1ובזהר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה. האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה זאת החיה בקדמיתא ולבתר מכל הבהמה, אלא אמר הקב"ה בכל זמנא דישראל מנטרי נפשייהו וגרמייהו דלא לסאבא לון ודאי זאת החיה אשר תאכלו וגו' יהון שכיחין בקדושא לאדבקא בשמי בברירו דההיא בהמה דברירנא לכו למיכל, ובכל זמנא דלאו אינון נטרין נפשייהו וגרמייהו ממיכלא ומשתייא ותדבקון באתר אחרא מסאבא לסאבא לכו, ובגין כך כתיב זאת החיה אשר תאכלו מכל, מכל ודאי דאיהו רזא דשמא קדישא לאדבקא ביה, מכל הבהמה אשר על הארץ בגין מיכלא דהאי בהמה אשתכח דכיא ולא יסאב לכו יהא לכו חולקא בשמי לאדבקא ביה ע"כ. נראה שכוונתו לפרש חיה שהצדיקים נקראים חיים, זהו שאמר זאת החיה יהון שכיחין בקדושא ויזכו לאכול מבהמה שהיא מזומנת לצדיקים לעתיד לבא כשיחיו, ופירוש על הארץ כמו שזו הבהמה היא רועה מעשב הארץ שהוא טהור שאין בו שום צד טומאה, וכן אתם לא תאכלו אלא דבר טהור, ולמדו מהבהמה. ועוד כתב שם תו, זאת החיה אשר תאכלו, בפרעה כתיב בזאת תדע כי אני ה' הא זאת לקבלך לאתפרעא מינך, אף הכא זאת החיה אשר תאכלו, הא זאת לקבלייכו לאתפרעא מנייכו אי תסאבון נפשתיכון, מ"ט בגין דנפשתא מינה הוו ואי אתון מסאבין נפשא דהיא דילה הא זאת לקבלייכו, אי לטב הוא קיימא לקבלייכו אי לביש הא קיימא לקבלייכו, ות"ח כל מאן דאכיל מאינון מיכלי דאסירי אדבק בסטרא אוחרא וגעיל נפשיה וגרמיה ורוח מסאבא שריא עליה ואחזא גרמיה דלית ליה חולקא באלהא עילאה ולא אתי מסטריה ולא אדבקא ביה, ואי לא יפוק דכי מהאי עלמא אחדין ביה כל אינון דאחידן בסטרא דמסאבא ומסאבין ליה ודיינין ליה כבר נש דאיהו געלא דמריה, געלא איהו בהאי עלמא וגעלא איהו בעלמא דאתי ועל דא כתיב ונטמתם בם בלא א' דלא אשתכח אסותא לגעוליה ולא נפיק ממסאבותיה לעלמין, ווי לון ווי לנפשייהו דלא ידבקון בצרורא דחיי לעלמון דהא אסתאיבו ווי לגרמיהו, עלייהו כתיב כי תולעתם לא תמות והיו דראון, מאי דראון סרחונא מאן גרים ליה האי ההוא סטר דאדבק ביה, ישראל אתיין מסטרא דימינא אי אדבקן בסטרא דשמאלא הא פגמין לסטרא דא ופגמין לגרמייהו ופגמין לנפשיהו דאתו מסטרא דההוא נפש פגימין אינון בעלמא דין ופגימין אינון בעלמא דאתי ע"כ:
2עוד נאמר שמה שאמר אשר על הארץ. כמו שאמרנו שאוכלת מעשב הארץ, מהיתר ממה שנתתי לה לאפוקי שאר חיות שדורסות וטורפות ואוכלות, עכ"ז יש בהמות טמאות שהם נזונות מעשב הארץ כמו החמור והסוס והפרד והגמל, אבל אמר אשר על הארץ לומר שהם שפלים שהן בארץ, שהצאן והז' מיני חיה הם שפלים ונרדפים מכל שאר הבהמות ושאר חיות, כי החמור אע"פ שהוא ניזון מעשב הארץ הוא מזיק שנושך ושובר עצם, והסוס הוא רוצה להרוג בעליו, והגמל אם יראהו אדם כשהוא מזדווג לנקבתו הורגו, מה שאין כן בצאן וכל חיות הטהורים שאין בהם שום היזק כלל, וא"ת והרי שור שהוא אחד משלשה עזים כמו שארז"ל שלשה עזים הם שור בבהמות וארי בחיות ותרנגול בעופות, והוא מן הבהמות של היתר, צריך שתדע שמה שהתיר מין השור הוא הטעם כמו שצוה הקב"ה בשחיטת הפסח, לפי שהיו ביניהם של ישראל עובדי ע"ז, כמו שארז"ל לבא לקחת לו גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז כך אלו עובדי ע"ז. והעבודה זרה של מצרים היה שהיו עובדים למזל טלה, וכדי להוציא מלבן של אותם מישראל שהיו מאמינים צוה לשוחטו ולצלותו ולאכלו, להודיעם ולהאמינם שאין בו ממש, כדי שיהיו ראוים לגאולה, כן הטעם בשור לפי שהם חטאו בתבנית שור וכדי להסיר מלבן שאין בו ממש אע"פ שהוא אחד מארבע חיות המרכבה והוא הגבור שבהם שהוא מהשמאל, לזה הקדימו ואמר במשנה תורה זאת הבהמה אשר תאכלו שור, שחטוהו ואכלוהו שאין בו ממש, לזה אמר שור ולא אמר בקר: