שפתי כהן על התורה, ויקרא יא:יז

1את הכוס. שלא ימשך אחר היין שנאמר אל תרא יין כי יתאדם, שסופו לשפוך דם, הרי רבה ורבי זירא בסעודת פורים קם רבה ושחטיה לר' זירא, וכן אמר כי יתאדם שאינו מבחין בין דם נדה לדם טהור:

2ואת השלך. שלא יהא מאותם שנאמר עליהם ואותי השלכת אחרי גוך, שעוזב עבודת השי"ת והולך לבקש למלאות גופו נקרא עובד גופו יותר מחשבון בוראו, ועוד שאין לו בטחון בהשי"ת, ואם אכל ושתה קודם שיתפלל זו עבירה גדולה שעשה חשבון גופו יותר מחשבון בוראו שהקדימו לעבודת בוראו. וכתב רבינו בחיי ז"ל וכל מי שעושה מדת הגוף עיקר ומדת הנפש טפל שהיא עבודת השי"ת, הנה הוא ממית נפשו, ועל זה אמר דוד אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, קרא דשני ארץ לאותם הנמשכים אחר התאוות, כי הם מחזיקים במדת הגוף ועושים אותם עיקר ועושים עבודת ה' טפל, לזה הזכיר תחילה אכלו ואח"כ וישתחוו. לפניו יכרעו כל יורדי עפר אין כריעה זו לשון השתחויה אלא לשון השפלה מלשון כרעו ונפלו, כלומר יענשו וירדו לעפר, לפי שאין אחד מהם משתדל להחיות את נפשו, זהו ונפשו לא חיה ע"כ:

3ואת הינשוף. שלא יעשה דברים שהם גורמים לשכינה שתסתלק מישראל, הי"נ גימ' ה"ס היא שכינה, שוף כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה, שהוא לשון סלוק, ואם עשה כן, תנשמת תן שמתא, דהיינו שהוא ראוי לשמתו, וארז"ל שמתא שם מיתה מצויה. לפי שהשכינה היא שומרת ובסלוקה גורם מיתה לעולם, לזה ראוי לשמתו שתחול בו המיתה ולא על זולתו. ואת הקאת, שמזהירו על מאכלות אסורות שאם אכלם סופו להקאותם. ואת הרחם, מזהירו על העריות מלשון פטר רחם, ומזהירו על הזנות ועל בעילות אסורות, ולא יהא בכל עת מצוי אצל אשתו כתרנגולים: