שפתי כהן על התורה, ויקרא יא:יט

1ואת החסידה. שלא יהא חסיד שוטה כדאיתא בגמרא היכי דמי חסיד שוטה דחזי דקא טבעא אתתא ולא קא משתדל לאצולה, ואמר לאו אורח ארעא דלא אתי לאסתכולי בה, ועל זה אמר שלמה אל תהי צדיק הרבה. ועוד החסידה הוא מלשון חרפה שתרגום חרפה חסודא, לומר שלא יעשה דבר שיהיה לו חרפה ולמשפחתו, ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא תרגומא קלנא הוא:

2ואת האנפה. שלא יכעוס, כמו אודך ה' כי אנפת בי, כי כעס בחיק כסילים ינוח, וארז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז שנאמר לא יהיה אל זר, לא אמר לא יהיה לך אלא לא יהיה בך, בך ממש, וכן אמר פרק כל הבשר האנפה דיה רגזניתא:

3ואת הדוכיפת. הוא תרנגול הבר שהודו כפות, פירוש כרבלתו כפולה, לימד וזירז על הגאוה שלא ילך בגאוה וגאון כאילו עטרה על ראשו כמו זה העוף, אלא יחשוב שהודו והדרתו להיות כפוף לעבודתו ית':

4ואת העטלף. כמו העטופים ללבן שהוא מלשון איחור, זירז שלא יהיה מתאחר בעבודת הבורא, אלא ילך בעבודת יתברך בזריזות ובחריצות כמשרת לפני מלך ב"ו כ"ש וק"ו לפני ממ"ה הקב"ה, וכבר ארז"ל ושמרתם את המצות קרי ביה את המצות, שלא יחמיצו, ופירוש שלא יחמיצו, שפעמים עושה המצוה בעת רצון ופעמים עושה אותה בעת ששלט מאדים או שום מקטרג, טורפים אותה בפניו, ועל זה אמר דוד תפלה לעני כי יעטוף, לפי שנתאחר ולא עשה המצוה בזריזות נקרא עני, לפי שאיחר ולא התפלל בצבור, לזה לפני ה' ישפוך שיחו, ומה אמר ה' שמעה תפלתי, לומר שאם היתה עם הצבור לא היתה נמאסת, שנאמר הן אל כביר לא ימאס, לזה בקש עליה רחמים ה' שמעה וכו'. עוד עטלף הוא עוף שאינו רואה ביום והוא טמא, כן כל מי שאינו רואה ומסתכל בתורה שנמשלה לאור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור הוא טמא. וכן ארז"ל בגדי עמי הארץ הם טמאי מדרס כ"ש הוא עצמו. הרי מנה כאן עשרים דיעות שאין ראוי להלוך בהם אלא להתרחק מהם ולברוח מהם כעוף הפורח, וזהו וכל שרץ העוף שרץ ופרח כעוף, לא כמו הולך על ארבע שהולך בכבדות כי זה שקץ הוא וכו':