שפתי כהן על התורה, ויקרא יא:ט

1את זה תאכלו מכל אשר במים. בא להזהיר שלא ילמוד תורה אלא ממי שהוא ירא שמים והוא בקי בגמרא שיודע לשוט בים הגדול שהוא גמרא, שאם אינו יודע נאמר עליו וחכמת המסכן בזויה, ר"ל שהוא מסכן מהחכמה שאין בו כ"כ, זהו אמרן א"ת תאכלו אלא תלמדו. מכל אשר במים, אין מים אלא תורה. כל אשר לו סנפיר וקשקשת, סנפיר גימ' ספר נ"י היינו ס' מסכתות, שבגמרא הוא ששים מסכתות עם מסכת כלה, ולזה ארז"ל כל ת"ח ששואלין אותו דבר ואפילו במסכת כלה ואינו יודע אינו נקרא ת"ח. וקשקשת, שיהא בעל מעשים ומלא מצות, שהלומד ואינו עושה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, ואסור ללמוד ממנו תורה שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ארז"ל אם הוא דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, והרי תפסו ז"ל על רבי מאיר שלמד תורה מאחר ואמרו והיכי עביד הכי, ואמרו ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, לומר שכל מי שאינו ירא שמים כשלומדים ממנו אינה נכנסת בלבו אותה תורה שלומד, כי כמו שהוא מן השפה ולחוץ כן הלומד ממנו הוא מן השפה ולחוץ, כמו שארז"ל על פסוק סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא, ארז"ל כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, כי כמו שיוצאים הדברים מהלב כך הם נכנסים בלב, זהו אומר תוכו אכל, כלומר מה שנחקק בלבו, וקליפתו זרק, ועכ"ז כל מה שלמד מאחר אסיקו עליה בשם אחרים אומר, הוא רבי מאיר, א"כ אם רבי מאיר שהיה תלמיד רבי עקיבא כי כן אמר סתם משנה רבי מאיר סתם ספרא רבי נחמיה סתם ספרי ר' יהודה וכלהו אליבא דרבי עקיבא שהיו תלמידיו, ולפי שלמד מאחר אסיקו עליה אחרים, לזה בא הרמז סנפיר וקשקשת, בגימ' וזה הוא תלמיד חכם שהוא ירא שמים כל ימיו, וכן קשקשת בגימ' תלמיד חכם בעל מעשים בכל כחו, זה יש לו כח לשוט בימים, שהיא הגמרא שנקרא ים שנאמר כל הנחלים הולכי' אל הים, בימים ובנחלים שהם שאר ספרים, אותם תאכלו, וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא, למה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת שבא לידי מעשה של קיימא כל הלומד ממנו, ואם אין בו יראה לא תבא לידי מעשה הלומד ממנו לפי שהיה מן השפה ולחוץ ומתוך שאין בו יראה יהיו מעשיו מכוערים ומקולקלים ויהיה חלול השם וחלול התורה, מה יאמרו ראו פלוני שלמד תורה כמה מכוערים מעשיו אשרי שלא למד תורה, לזה אמר ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו וגו':