שפתי כהן על התורה, ויקרא יב:א

1וידבר ה' אל משה וגו' דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע. נסמכה פרשה זו לפרשת איסורי מאכלות כדי שיצא הולד מזורז ומלובן בלי שום מום ובלי שום נגע, כי אלו המאכלות האמורים בפרשה של קודם מולידים עפוש והיזק ומיני נגעים לולד, לכך הזהירה תורה קודם ההריון והלידה את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, כדי שיצא הולד מלובן ומזורז לעבודתו יתברך, כי זו היתה כוונת בריאת האדם, שנאמר לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות ל"ת, כי כל אותם מאכלות מולידים טמטום הלב ושכחת הבורא שנאמר ואל תטמאו בהם ונטמתם בם, לזה נסמכה פרשה זו. עוד נסמכה כמו שאמר המדרש א"ר בנימין בר יפת כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין ליה בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר, ועוד ארז"ל תינוק עד שלא יצא לעולם הקב"ה מצוה עליו מצות את זה אכול וזה לא תאכל, ומצוה על אמו שלא תאכילו, כי הוא אוכל ממה שאמו אוכלת. אבל יש לדקדק למה אמר דבר אל בני ישראל אל בנות ישראל מבעי ליה, שמזהירם על טומאת לידה. ועוד מהו לאמר כבר אמר וידבר ה אל משה לאמר, למה פעם אחרת לאמר, זה יובן ממה שארז"ל בגמרא (נדרים כ':) על פסוק וברותי מכם המורדים וכו' אלו בני תשע מדות, ואחת מהם בני חצופה כו' איני והא אמר רבי שמואל בר נחמן א"ר יוחנן כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם חכמים וידועים ואילו נבונים לא כתיב וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ומתרץ ההיא דמרציא ארצויי, זהו דבר אל בני ישראל לאמר, ומר תדע למה יצאו בני ישראל אנשי היחס והשררה לפי אשה כי תזריע לא אמר תזרע, אלא תזריע לבעלה על ידי ארצויי דארציאו לבעליהם, לאה יצאה לקראתו ואמרה אלי תבא, שרה אמרה בא נא אל שפחתי, ואין נא אלא לשון בקשה, רחל ג"כ אמרה הנה אמתי בלהה בא אליה, ולא אמרה הנה בלהה, לארצויי, וכן בלשון רז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ולא אמר אשה זורעת אלא מזרעת דארציא, לזה אמר דבר אל בני ישראל, כי בפרשת מצורע לא אמר דבר אל בני ישראל. ומה שאמר לאמר, זה יובן ממה שאמר במדרש א"ר לוי בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חבירו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא של זהב אינו מחזיק לו טובה, כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טפה לבנונית בחשאי והוא מחזיר להם נפשות שלימות משובחות בפרהסיא, אין זה שבח, הוי ולפועלי אתן צדק, זהו לאמר, לשבח, מלשון את ה' האמרת, ולפאר, על אשה כי תזריע, שמפקידים בה הזרע לבן ככסף, וילדה זכר שמחזרת לו נפשות שלימות, שהוא זכר גימ' ברכה, לזה המשילו לזהב שאמר והוא מחזיר להם ליטרא זהב:

2ובזהר א"ר אחא וילדה זכר וכי כיון דמיזרעא יולדת דכתיב וילדה, הכי מבעי ליה כי תהר וילדה זכר, מהו כי תזריע וילדה, א"ר יוסי אתתא מיומא דאתעברת עד יומא דילדת לית לה בפומא אלא ילידו דילה אי יהוי דכר ועל דא אשה כי תזריע וילדה זכר ע"כ:

3ועוד יש כאן רמז כמ"ש בזוהר כי התעוררות העליונים הוא בהתעוררות התחתונים שהם סבתם, כי כולם לצרכם נבראו וסימן ואד יעלה מן הארץ והשקה, שלא יש השקאה לעולמות אלא ע"י סבת התחתונים לפי שהם נפש רוח ונשמה, הנפש היא למטה וסימן תוצא הארץ נפש וגו', והרוח באמצע והנשמה למעלה, וכשמושכת הנפש מהרוח והרוח מהנשמה, שנאמר עד יערה עלינו רוח ממרום דהיינו הנשמה והנשמה ממקום אצילותה כשיורד השפע על פי דרכו הוא משקה כל העולמות ומכאן תדע עונש החוטא, כי מנע לכל העולמות להוריד להם שפעם ומזונם, ועל זה נאמר מונע בר יקבוהו לאו"ם גימ' עז. ה' עז לעמו יתן, שהעוז הוא בידם להוריד ולמנוע וסימנך וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, לזה רמז כאן אשה כי תזריע, שכל דבר שהוא מקבל נקרא נקבה, ומשפיע נקרא זכר, ואין השפעת הזכר אלא ע"י הנקבה, וסימן אשה כי תזריע לזכר שיוליד, א"כ כל התחתונים נקראים אשה, לפי שכולם מקבלים, ועל ידי התעוררותם מתעוררים העליונים להשפיע ולהוריד כמ"ש, לזה אשה כי תזריע לאחרים, וכן אשה במלואה כזה אל"ף שי"ן ה"א גימ' תבעה, שלעולם היא תובעת, וזהו ההתעוררות, ועל זה אמר הנביא אל תתנו דמי לו עד יכונן וגו'. וילדה זכר גימ' ברכה, שמביא ברכה לכל העולמות, וזהו סוד אמרם ז"ל בגמרא מאי זכר זה כר, כיון שזה בא הביא ככרו עמו, שלחו כר, וכן זכר במספר אחוריי שלח, למי שולח לנפש על ידי הרוח, וכן זכר במלואו כזה זי"ן כ"ף ר"ש, ס"ת נפש, והנעלם שם, שמי שיש לו בן יש לו שם באותו עולם כמו שאמר בזוהר על פסוק לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, וכן זכר במלואו תרע"ז, תרגום שער תרעא, תרע"ז היינו ותרעא, עוד תרעז, עזרת, עזר ת' תורה, שיש לאב עזר בזכות התורה שלומד הבן, כמו שאמר הזוהר: