שפתי כהן על התורה, ויקרא יב:ה

1ואם נקבה תלד וטמאה שבועים. טמאת הנקבה כפלים מהזכר לפי שהיא מזרעת תחלה ומגברת כח. הזכר ויורד על כח הנקבה, וכשגובר עליה מטמאת בז' טומאות שלה. שהמשנה אמרה ה' דמים טמאים באשה ואליבא דב"ש הם ז' ואליבא דתנא קמא הב' של בית שמאי תולין לא אוכלין ולא שורפין, והלכה כת"ק, א"כ הם ז', אבל כשגוברת היא ועולה על הזכר אז היא מטמאה ומטמאתו, לזה וטמאה י"ד, ז' שלה וז' שלו, ומה שאמר ואם נקבה תלד, הוא אחר שילדה זכר שקיים מצות פריה ורביה שהוא בן ובת, בא"ת ב"ש עולה תרי"א עה"כ ועם ב' מלות תרי"ג, שבזה נשלמו תרי"ג, ולזה ימי טוהר של נקבה הם כפולים, ולזה אמר ושלשים יום ושלשת ימים וגו' תשב על דמי, לא אמר כמו שאמר בזכר תשב בדמי אלא על דמי. ר"ל על הדמים של מילה ופריעה שקדם. ובמלאת ימי טהרה תביא קרבן עולה וקרבן חטאת, למה, אלא על ג' עבירות נשים מתות בשעת לדתן, ולכל אשה ואשה שבא מכח אם כל חי שכבתה נרו של עולם, והיא היתה סבת הלידה על זה הדרך, וללדת ע"י טומאה, ולהיות העבור ע"י תאוה, על דרך איברי המשגל, כי קודם היה זה האבר כאחד האיברים אין בו תאוה, והיתה הלידה על דרך כוונה שיכוונו הזכר והנקבה להוליד זה מחמם לזה וזה לזה והיו מולידים, וכן הנעמה מטלת ביצים ומנחתם במקום גבוה ועומדת במקום רחוק כנגדם ומבטת ורואה בהם ואינה מסיחה דעתה מהם, ובאותה הבטה עושה פירות שיוצאים האפרוחים, ואם תבא שום חיה ומפסיקה הורגים אותה, לפי שנעשו הביצים מוזרות, ולזה נהגו לתלותם בבית הכנסת, לומר שעיקר התפלה שתתקבל ותעשה פירות היא הכונה ולא יהיה דבר מפסיק בינו לבין אביו שבשמים, שהוא עומד כנגדו ומדבר עמו לנוכח ואומר ברוך אתה ה', א"כ על ידה היתה אותה הולדה על דרך התאוה וע"י דם הטמא, תקנח צואת אמה א"כ היא החטאת, והיא העיקר, כי העולה היא כמו ברכת הגומל שלא מתה, אבל החטאת היא העיקר, ולזה והקריבו לפני ה' וכפר מי שהכפרה תלוי בו, לא אמר והקריבה וכפר עליה כמו שאמר אח"כ וכפר עליה הכהן אלא וכפר סתם, והוא הנזכר שאמר לפני ה' וכפר, מי שבידו הכפרה והטהרה ממקור מי שהיה הסיבה ומקור להוליד על זה הדרך ואחר שכתבתי זה מצאתי שהרב רבינו בחיי ז"ל כתב זה הטעם ממש, וברוך ה' שכוונתי לדעת גדולים, וז"ל וכפר עליה הכהן אין לשון כפרה נופל כי אם על חטא ומה חטאה בלידה שתצריכנה התורה קרבן. ואם זה הקרבן על שבאה בסכנה ונצולה מהמיתה היה ראוי לה שתביא קרבן תודה ולא עולה וחטאת, ויתכן לפרש שאין קרבן זה מצד חטא של עצמה רק מצד אמה שהיא אם כל חי, אלולא זה החטא ההוא היה אדם מוליד את אשתו שלא בדרך חשק ותאוה אלא בדרך טבע הגמור כטבע האילן המוציא פירות בכל שנה שלא בתאוה, והיולדת הזאת כאמה בתה במעשה החטא, כי הענפים הם מקולקלים בקלקול השורש, ועל כן יצריכנה הכתוב קרבן לכפר על חטא הקדמוני, שכן נצטוית בסבת אותו חטא על שלש מצות נדה חלה והדלקת הנר, לפי שהחטא ההוא בתחילה במחשבה ולבסוף במעשה, לזה הצריכה עולה וחטאת על המחשבה ועל המעשה, ומפני זה הקדים עולה לחטאת משא"כ בשאר קרבנות שהחטאת קודמת לעולה בכולן, וזהו ששנינו בזבחים אחת לעולה ואחת לחטאת לא הקדימה הכתוב עולה לחטאת להיותה קודמת במעשה, אבל ענין הקדימה הוא במקראה, הוא לרמוז על חטא המחשבה ההוא שקדם לחטאת המעשה ע"כ. ולזה אמר זאת תורת היולדת כתיב לרמוז על האם הראשונה, וכן אמר לזכר או לנקבה היל"ל זאת תורת היולדת זכר או נקבה, לזכר ולנקבה למה לי, אלא שהיא סבבה לזכר ולנקבה על זה הדרך: