שפתי כהן על התורה, ויקרא יד:א

1וידבר ה' אל משה זאת תהיה וגו'. במדרש למה לא נאמר בפרשה זו דבר אל בני ישראל, ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב שום בריה שנאמר חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות המת, ובמה הוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ה' חפץ למען צדקו, ובשאר פרשיות של נגעים, כמו נגע צרעת כי תהיה באדם, ופרשת ובשר, או בשר, ואיש או אשה, ואיש כי ימרט ראשו, והבגד כי יהיה בו נגע, בכולם לא נאמר בהם וידבר לפי שהם מיני נגעים, ולפי שאינו חפץ ברשע שנאמר כי לא אל חפץ רשע, לזה לא נאמר בהם וידבר, אבל כאן שהתחילה הרפואה לבא אמר וידבר, אבל לא אמר דבר אל בני ישראל, לפי שאינו חפץ לחייב בריותיו, ויותר טוב היה שלא יחטא ויבא לידי נגעים אע"פ שנתרפא זאת תהיה תורת המצורע, וכי המצורע יש לו תורה בפני עצמו שאמר תורת המצורע. עוד והובא אל הכהן, למה יביאוהו אל הכהן בשלמא כשבא לו הנגע נאמר אדם כי יהיה בו נגע צרעת והובא על כרחו יביאוהו, כמו שאמר בזוהר מאן דחמי ליה אתחייב ביה לקרובי קמי כהנא בגין דדיוקנא קדישא לא ליתיב הכי, אלא אחר שנטהר בעל כרחו למה יביא אותו יבא הוא מעצמו. ועוד מאחר שהובא למה יצא הכהן שנאמר ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. והיינו יכולין לומר שהמצורע היה משולח לג' מחנות וביום טהרתו היו מביאים אותו בעל כרחו להראות שאינו מתגאה ברפואתו, למחנה ישראל. והכהן היה יוצא לקראתו, ממחנה שכינה שהוא שם למחנה ישראל, אלא שרש"י ז"ל פירש ויצא הכהן חוץ לג' מחנות. והגאון רבי סעדיה ז"ל פירש לא שהוא היה בא אלא אוהביו וקרוביו שהם עמו ומשמשים אותו הם היו מביאים עניני רפואתו כפי מה שנראה להם, או כפי מה שצוה להם הכהן כשהסגירו. ורז"ל אמרו זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע, ותימה כי כאן הוא מדבר על טהרתו לא על עונשו אלא דרשו המלה לא הענין: