שפתי כהן על התורה, ויקרא יד:ג

1ויצא הכהן אל מחוץ למחנה, שהוא חוץ לג' מחנות כפירש"י ז"ל, להראות שמאחר שקבל עונשו ונתרפא ודאי שהקב"ה חפץ בו והיו יסורין של אהבה, וראוי לאהבו שנאמר אני אוהבי אהב, וזה ודאי לא באה לו רפואה אלא מחמת חשקו ועסקו בתורה כמו שאמר בפרשת זאת תורת נגע הצרעת, שע"י התורה באה לו הרפואה, כי אע"פ שהוא טמא חייב בתלמוד תורה, כי התורה היא מטהרת ואינה מקבלת טומאה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י' מהלכות טהרת מצורע, ועל שפם יעטה שיהיו שפתותיו דבוקות, אבל קורא ושונה ודורש, לזה אמר זאת תהיה תורת המצורע, כשיראו כהן קדוש טורח ויוצא חוץ לשלש מחנות היו יודעים שנתרפא, ובמה בתורה, לפי שכשהיה הכהן מסגירו היה מלמדו דרכי התשובה והיה מזהירו בעסק התורה שממנה תבא לו הרפואה שנאמר ולכל בשרו מרפא, לזה אמר זאת תורת המצורע, להודיע שע"י עסק התורה נתרפא. עוד היה כהן קדוש יוצא אל מחוץ למחנה, לפי שנשתלח חוץ לג' מחנות, ועבר על ג' מחנות וידעו כולם שהוא מצורע ונתבזה בפני כולם, עתה שעשה תשובה אחר שקבל עונשו ועסק בתורה כמו שאמרתי, נתן לו הקב"ה כבוד תחת אותו בזוי ומה כבוד נתן לו ויצא הכהן, מי ראה כהן קדוש יוצא ולא יצא עמו ודאי שהיו באים עמו הרבה בני אדם מהם ללוותן ומהם ללמוד כיצד מטהרים המצורע ואחיו הכהנים היו הולכים עמו, והיו הכל אומרים להיכן הכהן הולך לראות לפלוני שנתרפא והיה מגיע לו כבוד גדול בזה שטרח הכהן הזקן וכל העם אשר, אתו כדי לטהרו חוץ לג' מחנות וגם להראות לעם ענותנותם של משרתיו ומהם ילמדו הענוה:

2וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת, נגע הצרעת למה, היה מספיק והנה נרפא. ועוד אומר מן הצרוע, אלא ממי, ודאי שהוא מיותר, אלא הכהן היה רואה מה שלא היה רואה שום אדם שהיה רואה לעיקר הנגע שהנגע בא בסבתו שהוא העון, שהיה יודע בשרטוטים, זהו והנה נרפא נגע הצרעת, שהיל"ל והנה נרפא המצורע מן הנגע, אלא אמר נרפא נגע הצרעת בה' הידיעה, מן הצרוע שראה שנמחה העון מעיקרו, וכן מן הצרוע גימ' מן העקר עה"א, מסטרא דשמאלא שהוא נקרא איש צרוע: