שפתי כהן על התורה, ויקרא יד:ד

1וצוה הכהן. מהו הצווי, אם הצווי בלקיחת הצפרים כמו שארז"ל צווי בכהן ולקיחה בכל אדם, א"כ היל"ל וצוה הכהן בלקיחת ב' צפרים, ועוד מה צריך צווי באמירה סגי, ודאי שיעשו הם כל ההשתדלות כדי לטהר עצמו ולבא לתוך הקהל ולבא לביתו ולא ישב חוץ למחנה ויקרא טמא טמא. אפשר לומר שהצווי היה לשר של צפרים, לפי שאמר חיות שלא יהיו טריפות שהטריפה היא כמתה, כמו שאז"ל על זאת החיה אשר תאכלו, חיה אכול שאינה חיה שהיא הטריפה לא תאכל, ואם אולי נקב קרום של מוח או נפסק חוט השדרה לא היתה טהרתו טהרה, לזה היה הצווי שלא יזמין אלא צפרים חיות, ולזה אמר ולקח ולא אמר ולקחו, כי אם היה הלקיחה בכל אדם היה לו לומר ויקחו:

2ובמדרש וצוה הכהן ולקח, א"ר יהושע בן לוי זה הצפור הוא צפור דרור, פירש"י ז"ל דרור שדר בביתו שאוכלת מפתו ושותה מימיו, והלא דברים ק"ו ומה צפרים שאוכלים מפתו ושותין מימיו מכפרים עליו כהן שנהנה מישראל בכ"ד מתנות עאכ"ו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות טהרת מצורע נגוע שבא לכהן לראותו לא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד, א"כ פירוש ולקח למטהר, יקח הכהן ק"ו לעצמו שלא יהיה עליו לטורח שילך חוץ לב' מחנות לטהר המצורע, ובפרט אם הוא מדלת העם, כי כל אחד ואחד מישראל הוא חשוב לפני הקב"ה כרב, כמו שארז"ל על פסוק ונפל ממנו רב, כל מה שיפול ואפילו הוא יחידי חשוב לפני כרב, שתי צפרים למה שתים היה מספיק אותה שהיא נשחטת, ארז"ל אם עשה תשובה אין הצרעת חוזרת עליו ואם חוזר לסורו היתה הצרעת חוזרת עליו, לזה היו משלחין אותה לומר שעדיין הוא היה כדאי להזהירו, לפי שכשיראה הכהן וכל העם המלוים אותו יוצאים לקראתו חוץ לג' מחנות תזוח דעתו עליו, לזה אמרה תורה שישלחו האחת, ולזה היה יושב אחר כבוס וגלוח ז' ימים שלא היה בא עם הכהן:

3ובמדרש א"ר יהושע בן לוי מפני מה אמרה תורה מצורע יביא צפרים לטהרתו, לפי שהיא עשה מעשה פטיט אמרה תורה יביא פטיט כו'. זה היה צודק אם היה מביא ביום צרעתו לא ביום טהרתו, אלא כמו שאמרתי בשלוח האחת כדי שלא יחזור לסורו ויהיה קל בעיניו לשון הרע, כתבו החזקוני ז"ל, על מים חיים לומר עד עכשיו היה חשוב כמת עכשיו חשוב עם החיים לבא אל המחנה ע"כ. עוד היה מביא צפרים לומר שילמוד מהצפור שאינו הולך לבקש מקום נאה או מקום גבוה לשים קנו כמו שאמר ושים בסלע קנך אלא בכל עץ או על הארץ, ואינו אוכל אלא מזרע הארץ, ואינו מזדווג אלא למינו ולזוגתו שנולדה עמו ובזמן הצריך לעיבורה, כן הוא יעשה כמוהו ויתרפא, ולא יבקש דירה נאה ואשה נאה ולא ילך בגאוה ויגדור עצמו במותר לו:

4שתי צפרים. רמז לפי שהאדם מורכב משני יצרים יצה"ט ויצה"ר ובסבת יצה"ר בא לו הצרעת, לזה וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת הידועה שהוא היצה"ר. אבל צפור החיה שבא לו החיות מצדה, זו יקח אותה ועץ ארז ושני תולעת ואזוב, לפי שהוא בלשון הרע שבר הארז ששם קטטה בין אדם לחבירו ושברו, כמו התולעת שמשברת הארז בשיניה, כן זה שברם והפרידם, שדרך הארזים לעלות הרבה בעיקר אחד וזה הפרידם ועשאם שפלים כאזוב, לזה היתה טהרתו ע"י ארז ושני תולעת ואזוב:

5ועל דרך האמת, זאת תהיה תורת המצורע, בא לטהר מסייעין אותו, זאת היא כ"י הנקראת זאת שנאמר בזאת יבא אהרן שהיא הפתח שממנו נכנסים כאשר ידוע לבעלי הקבלה, וכשעשה תשובה היא מלמדת עליו זכות. והובא אל הכהן, שעולה למעלה להביא לו רפואה ממקום החסד מהכהן העליון, לפי שבחטא הסכימו הז' להלקותו ונהפך עליו מדת רחמים לדין, זהו הפך לבן טמא הוא, וכשעשה תשובה התשובה מהפכת מדת הדין לרחמים, והז' שהסכימו עליו להלקותו הכהן העליון שהיא התשובה מצוה להם שיסכימו לטהרתו:

6וצוה הכהן ולקח שתי צפרים, הם נצח והוד, ועץ ארז הוא ת"ת ושני תולעת היא גבורה, ואזוב היא היסוד, על מים חיים הוא החסד, שנמשך מן החיים ע"י כ"י, שהיא כלי חרס מלשון שתיקה, כמו שנים אנשים מרגלים חרש וגו', הרי הז' מסכימים לטהרתו ע"י צווי הכהן העליון, ויש לזה סיוע מהזוהר ז"ל, רבי יצחק ורבי יוסי הוו שכיחי קמי דר' שמעון יומא חד א"ל עץ ארז הא ידיעא כד"א מן הארז אשר בלבנון, דהא דהוא עץ ארז לא אשתרשן נטיעוי אלא בלבנון, והא אתמר. אזוב למה ומאי הוא, פתח ואמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב, ת"ח בר נש דאשתדל בפולחנא דמארי ואשתדל באורייתא קב"ה שארי עליה ושכינתא אשתתפת בהדיה כיון דבר נש אתי לאסתאבא שכינתא אסתלק מיניה קב"ה אתרחיק מינה וכל סטרא דקדושא דמארי מתרחקין מיניה ושארי עליה רוחא מסאבא וכל סטרא דמסאבא, אתי לאדכאה מסייעין ליה בתר דאדכי ואתהדר בתשובה ההוא דאסתלק מיניה אהדר ושארי עליה, ת"ח כתיב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות כיון דאמר שתי צפרים לא ידענא דאינון חיות אלא הא אוקמוה, אבל חיות חיות ממש כד"א ואראה את החיות לקבל אתר דינקי מניה נביאי מהימני, ועץ ארז הא אתמר ושני תולעת סטר סומקא דגבורא דאשתתף בהדיה בקדמיתא, ואזוב דא ו' זעירא דיניק לה לכ"י, ובגין כך עץ ארז ואזוב אזלא כחדא ועל דא ו"ו כחדא אשתכחו חד עילאה וחד זעירא וקרינון לון ו' עילאה ו' תתאה וכלא אתהדרו לשריא עלוי בנין דהא אדכי לקבל אלין לתתא מינייהו, עץ ארז ואזוב ושני תולעת אשתכחו בשמא דא, ותליין מאילין עילאין ע"כ. הרי ז' עליונות מסייעין אותו, כנגדם היה צריך ז' דברים, ב' צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת, וכלי חרש ומים חיים. ולזה היתה ההזאה שבע פעמים, ורז"ל אמרו למה עץ ארז לפי שהנגעים באים על גסות הרוח מה תקנתו ישפיל עצמו כתולעת וכאזוב ויתרפא. עוד טעם אחר לפי שהארזים עולים ד' וה' בשורש אחד והתולעת באה ומכה בפיה אחד או שנים מהם ומיבשתו ומפרידתו ומשברתו ממקום יניקתו עד שאבד ורואיו יאמרו איו, כן זה עשה בלשון הרע הפריד בין אדם לחבירו עד שאמר, אין זה בעולם, ר"ת אז"ב, מרוב ההשפלה שבאה לו מחמת לשונו הרע, אם כן זה הלשון שהוא פטיט ישחט, ויקחו דמו ויטבול בעץ הארץ, ובאזוב רמז שילך וישפיל עצמו וילחך עפר רגליהם וידבק בהם וישאל להם שימחלו לו, שעבירות שבין אדם לחבירו אין המקום מכפר עד שירצה את חבירו, ולזה הוא רמז שחיטת הצפור וטבילת דמה בצפור החיה שהוא חבירו שהפרידו מחבירו שהוא עץ הארז שהיה מתהנה ממנו, או כמו האשה שהיא מתחופפת תחת כנפי בעלה, ובהפרידה ממנו עתה היא לוחכת העפר כתולעת, לבקש טרפה ומזונה, עד שהיו אומרים ובעלה למה לא יזונה אומר אין זה בעלה, מרוב לשון הרע ששם ביניהם, עתה ילך ויעשה שלום ביניהם ויחברם, לזה רמז עץ ארז ואזוב, שהיו אגודים בלשון של זהירות ועושים אותם אגודה אחת עד שיאמר הכל אמת זה בעלה, שחזרו לאהבתם, והזה על המטהר מן הצרעת ז' פעמים, כמ"ש שעל שבעה דברים נגעים באים: