שפתי כהן על התורה, ויקרא יד:ז

1ושלח את הצפור החיה על פני השדה, זה רמז שאחר שעשה כל זה לא יפחד מבעל השדה שהוא סמאל וחילותיו, שעד עתה היה הוא ברשותו שהיה חוץ למחנה והיה קורא לו שיתחבר אליו שהוא היה טמא והיה קורא לטמא, זהו שאמר וטמא טמא יקרא, ועתה יצא מחברתו לזה אמר על פני השדה שהוא סמאל שהוא איש שדה איש יודע ציד, שצד זה היה ברשותו ועתה ברח ממנו וניצול. עוד נאמר שהיו משלחין אותה לבעל השדה לסתום פיו שלא יקטרג לפי שעדיין לא נשלמה טהרתו עד אחר תגלחת וכבוס בגדים וטבילה של יום ז' וקרבן של יום ח', ופירוש על פני כמו שאמר יעקב אבינו אכפרה פניו, אניח רוגזיה שהוא מקבל שוחד, ולזה היה שעיר של עזאזל. וכבס המטהר את בגדיו, למי טעון כבוס בגדים יום הטהרה ויום השביעי, ועוד ביום הטהרה היה הכבוס קודם להתגלחת וביום השביעי תגלחת קודם, ועוד בתגלחת של יום פירש ואמר וגלח את בשרו שערו ראשו וזקנו וגבות עיניו, ובתגלחת של יום טהרה לא פירש אלא אמר וגלח את כל שערו סתם. אלא כבוס בגדים של יום טהרה, הוא רמז לבגדים הפנימים שיטהר ויקדש עצמו מבפנים ויסיר מלבו כל הרהור וכל מחשבה רעה קודם, ואח"כ יגלח את כל שערו שהם מחשבות רעות שהם מצד השעירים, ורחץ בשרו שהוא טבילה של מ' סאה שהיא מ' של לסרבה המשרה שהיא המקוה שהיא התשובה ולא יהיה טובל ושרץ בידו. וטהר ואחר יבא אל המחנה שהיא למחנה שכינה. שהיא שביעית שנכנס לה היא תשלום טהרתו. והיה ביום השביעי יגלח וגו', בא לטהר מסייעין אותו, זהו שאמר והיה ביום השביעי יגלח, השביעי הוא יגלח את כל שערו ולזה ב"פ יגלח את כל שערו, ואת כל שערו יגלח, יגלח את כל שערו הוא ליום השביעי שהוא יגלחנו, ולזה יגלח קודם שהדברים שהם ע"י שמים קודם עשייתן הם נעשים, לזה יגלח את כל שערו מתחלת הגלוח כאילו נעשה הכל, אבל מה שהוא ע"י בשר ודם עד שיעשה כולו נגמרת מלאכתו, לזה ואת כל שערו יגלח אחר שגלח כל שערו נקרא גלוח את ראשו, שהלך בגסות הרוח, ואת זקנו שהדרת פנים זקן והלך ברכילות והסביר פנים עד שקבלו דבריו, ואת גבות עיניו שהלך אחר עיניו בפנים רמות, ולשון גבות מלשון גובה. ואת כל שערו, רמז על שאר הדברים שהנגעים באים עליהם. וכבס בגדיו פעם שנית, כי כבוס של יום הטהרה הוא על כבוס איברים הפנימיים, כמו שאמרתי, וזה הכבוס הוא על האיברים החיצונים, וכן ורחץ במים של יום טהרתו הוא טבילת האיברים הפנימיים שיטבול אותם במי התורה, במ' סאה שהוא רמז למ' של לסרבה המשרה שהיא ם המרובעת דריבע על בנין שהיא התשובה. ואמר בתקונים ז"ל דבהון אתדכיאת שכינתא תתאה לגבי בעלה, מקוה דילה האי הוא מקוה ישראל ה', ואיהו שיעור קומה דהכי אינון אתוון דמקוה קומה, ואינון רזא דאם תשע נקודות לכל סטר בנקודה דאמצעיתא אשתלימו מ' סאין דאיהו שיעורא דמקוה דביה אתדכיאת אתתא לבעלה, וכן הוי"ה יש בו ארבע אותיות כל אות כלולה מעשר והוא סוד מקוה ישראל ה', א"כ לזה בטבילה של איברים הפנימיים לא אמר ורחץ את בשרו במים, אלא אמר ורחץ במים את בשרו, אבל ברחיצת איבריו ממש ורחץ את בשרו וגו' והבן. וביום השמיני שהיא הבינה היא משלמת טהרתו, יקח שני כבשים צריך לכבוש מדת הדין, ושני כבשים אחד כנגד מדת הפחד ואחד כנגד ההוד שהוא ענף הגבורה, וכבשה אחת נגד הדין שבאדנ"י, ומי כובשה ביום השמיני אחר שנכנס לתוכה. ושלשה עשרונים הם ג' יודי"ן בשם מחיה שהוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י, גימ' מחיה, שממנו בא לו החיות והרפואה. ולוג שמן הוא ענף החכמים שממנה בא לו ג"כ חיות שנאמר והחכמה תחיה בעליה. והעמיד הכהן המטהר וגו' לפני ה' פתח אוהל מועד, עתה יש לו העמדה נגד המקטרגים שהם פתח אהל מועד. ואם דל הוא, שהוא דל מהזכיות, ואין ידו משגת לכבוש ג' בתי דינים, ולקח כבש אחד, לפחות יכבוש הא' שבהם שהיא מדת הפחד, ואחר שזה נכבש, האחרים הם בכלל שממנו הם שואבים הדין. ונתינת הדם על תנוך האזן, כמו שארז"ל למה כל האזן קשה והאליה שלה רכה שאם ישמע דברים שאין ראוי לשמעם שיכוף האליה לתוכה, וזה לא כפף לזה צריכה טהרה, ועל. הבהן יש כת שדים שנקראים שדי בהן, וכדי לטהרו ולהרחיקו מהכל, וכדי לטהר השמאל, ג"כ, היה הכהן לוקח השמן בכפו השמאלית והיה נותן מותר השמן על תנוך אוזן הימנית ועל בהן ימנית ולא שמאלית, לפי שאין דוחין אותם לגמרי, כי ימין ושמאל יש להם צורך גם זה לעומת זה עשה האלהים, אבל מאחר שבא מיד שמאלית של כהן היה נתש ונחלש השמאל, כל זה היה צריך לעשות למצורע לפי שנכנס לתוך הטומאה וישב בתחומה והיתה מחופפת עליו, כמו שאמרת המשנה טמא יושב תחת האילן וטהור עובר נתלבשה בו טומאה וטמא, א"כ נתלבשה בו טומאה והיה צריך כל זה לטהרתו ולהוציאו ולהצילו מיד הטומאה, והבן: