שפתי כהן על התורה, ויקרא טו:טז

1ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב, וכן אשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וגו' טומאה זו למה וכי האדם אינו מחוייב בפריה ורביה אדרבא היה לו לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פריה ורביה, ואם היא מעוברת או מניקה יברך לקיים מצות עונה, כי הוא מחוייב בה. רש"י ז"ל הרגיש קושיא זו ואמר ורחצו במים גזרת מלך היא שתטמא האשה בביאה ואין הטעם משום נוגע בש"ז שהרי מגע בית הסתרים היא ע"כ. וכתב הרמב"ן ז"ל טעם טומאת שכבת זרע אע"פ שהוא בטבע ההולדה, כטעם טומאת המת, כי המקור משחת והשוכב אינו יודע אם ישחת זרעו או יהיה ממנו ולד נוצר ע"כ. יראה כי דמה אותו לטומאת מת לפי שלא קבל אותו זרע צורה ולא נעשה ממנו ולד כ"ש המוציא שכבת זרע לבטלה, וכבר ארז"ל שהוא כהורג בניו שנאמר הנחמים באלים שוחטי הילדים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי וכו' וכתב הרב מנחם ריקאנטי ז"ל כי לא נתן השפע הזה להוציאו מפי האמה כי אם בבת זוגו ואז שורה על הטפה ההיא נשמה טהורה הבאה מצד הקדושה, אבל כשיוצא שלא כסדר שורה על הטפה ההיא רוח טומאה, ואמרו קצת מחכמי הקבלה כי השערות אשר סביב הערלה רומזים לכחות הטומאה אשר סביב הברית העליון, וכשיוציא שכבת זרע לבטלה מתעטפים שם הרוחות בהמציא להם מקום לחול שם ע"כ:

2עוד נאמר שטעם טומאה זו לפי שהוא ע"י התלהבות היצר נזדווג לאשתו ואותה טפה מעורבת מטוב ורע, מטוב שלזה הוא כוונת החיבור והזווג לא תהו בראה, ורע שבאה לו ע"י תאוה, והקב"ה כשהוא צדיק מברר והטוב ודוחה הרע, וזהו שארז"ל לא מכל הטפה נוצר האדם אלא מן הברור ממנה, וזהו שאמר כי אבי ואמי עזבוני שאחר שנזדווג אבי לאמי כל אחד פנה למקומו והסיחו דעתם, וה' יאספני שאמר למלאך להביא הטפה לאסוף אותה וליקח ממנה הטוב שבה כפי כוונת האב והאם. וטעם טומאת קרי היא כמו שאז"ל אין אדם בא לידי טומאה בלילה אלא מהרהור היום שהסיח דעתו, ונאמר אל תפנו אל האלילים אז"ל אל תפנו אל מדעתכם, וכשפנה והסיח דעתו פגעה בו הטומאה ומצאה מקום לצאת שהוא בלילה שהוא ממשלתה לפי שנתעלמה העין ממנו באותו הרהור, הנה עין ה' אל יראיו, דבשר שנעלם מן העין אסור, ומה שהיה עתיד להיות מאותה טפה יקר, נהפך לקרי, קו"ף רי"ש יו"ד בגימ' תשי. עה"א והכולל, צור ילדך תשי, הולד שהיה עתיד לצאת התשת כחו שלא יצא עוד:

3מצאתי כתוב שחסידים הראשונים היו מתענים עליו מ' כנגד, מ' יום של יצירת הולד, או ב' ימים ושני לילות רצופים שהם מ"ח שעות, כדי שימח שלא יצא ממנו רוחין ושדין. ובמדרש ילקוט סי' תקס"ט ראה אדם קרי חייב טבילה, אמר מי רואה אותי אין בכך כלום העבירו מנגד עיניו, שוב ראה קרי אמר מי רואה אותי וכן ג' פעמים עבר על מה שכתוב פעמים שלש עם גבר, והוא נעשה זב מתחלת דרכיו, שנאמר איש איש כי יהיה זב מת"ל איש איש למקרה לילה, אם חזר בו ועשה תשובה מרפאין אותו, ואם לאו הרי הוא בזובו עד יום מותו, שנאמר זאת תהיה טומאתו בזובו, ע"כ: