שפתי כהן על התורה, ויקרא טו:יט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 15:19
Open in the reader →1ואשה כי תהיה זבה וגו'. לפי שאמר אדם כי יהיה בעור בשרו, נגע צרעת כי תהיה באדם, ואיש כי ימרט ראשו, ולא נזכרה אשה באלו הנגעים, לזה אמר ואשה כי תהיה זבה, כלומר מספיק לה החולי שבה וטומאתה ונדותה וריחוקה, שאין ליגע לא בה ולא במשכבה ולא בכלי אשר היא יושבת עליו, ולא הצריכה קרבן כמו הזב. אבל הזבה שנאמר בה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, זה בא לה העונש מפתקה של חוה אע"פ שהדוה גם כן מפתקה של חוה בא לה, עכ"ז מאחר שאותו הדם ממנו הוא יצירת הולד כמו שארז"ל מי יתן טהור מטמא, מי יתן טהור שהוא הולד מטמא שהוא דם נדה, לא אחד שהוא הקב"ה שהוא יודע לדחות הטומאה ולברור מן המובחר ולנקותו כדי שיצא נולד זך ונקי, א"כ מוכרח הוא ע"י דם. וכן כתב רבינו בחיי ז"ל יש לך לדעת כי אע"פ שהוא חולי בטבע הנה הוא תועלת ומעלה לולד, כי תנקה האשה מן המותרות ותגרש אותם עד שיצא הולד נוצר מן הדם הזך והמובחר כדי שיהיה מוכן לקבל השפע האלהי הוא אור השכל כענין הברזל שמגרשים ממנו החלודה ואז יהיה ראוי ומוכן לקבל אור השמש לא קודם לכן, ומטעם זה היה ראוי שינהוג זה במין האדם ולא בנקבות שאר המינים ע"כ. אבל הזבה ענשה רב כמו שנאמר בחוה הרבה ארבה עצבונך, וכערך מה ששפכה דם הרבה כמו שארז"ל היא שפכה דמו של אדם כן ישפך דמה, לזה אמר ימים רבים, ולזה אמר בלא עת נדתה, כלומר זה אינו מסוג הנדה כי הנדות הוא לתועלת הולד אבל הזיבה אין בה שום תועלת אלא אדרבא נזק, לזה צריכה ספירה וצריכה קרבן: