שפתי כהן על התורה, ויקרא טז:לג

1וכפר את מקדש הקודש וגו', כאן רמוז הה' הזאות, וכפר את מקדש הקודש אלו הב' הזאות מדם הפר ומדם השעיר שהיה מזה לפנים בין בדי הארון, ואת אהל מועד אלו ב' הזאות מדם הפר ומדם השעיר על הפרוכת, ואת המזבח זו הזאת ערוב דם הפר ודם השעיר, ומזה מהם על טהרו של מזבח, ועל הכהנים ועל כל עם הקהל, כאן חזר דרך כלל ורמז על ג' ודוים, על הכהנים זה ודויו ראשון שהיה מתודה עליו ועל ביתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, ועל כל עם זה וידוי אחיו הכהנים, שעם הכהנים נקראים עם, שלא היו מתכפרים בשעיר אלא בפרו של אהרן כדאיתא בשבועות פרק א', קהל יכפר, זה וידוי שהיה מתודה על השעיר בלשון כל ישראל, וקבלו רז"ל שעשר פעמים היה מזכיר שם המפורש, ג' על כל ודוי בג' וידוים, ואחד בגורל שהיה אומר לה' חטאת, וכן קבלו בנוסח הודוי שכך היה אומר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי, אנא ה' ולא יאמר בשם, שנראה כמשביעו ומכריחו, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי אני וביתי ככתוב בתורת משה כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ה', זהו נוסח הודוי ויש לדקדק באומרו אנא השם חטאתי, מי אמר לו שחטא בשלמא אנא ה' כפר נא שואל בבקשה שיכפר לו, אבל אנא ה' חטאתי מי אמר לו שחטא. אבל הכוונה על חטא הקדמוני של אדם הראשון, שכל הדורות היו בכחו, ובחטאו חטאו כל הדורות, והוא היה סבה להמשך הערלה והגביר היצר, וזהו אומר אנא ה' חטאתי, לומר שמוכרח אני, וזה הוידוי שלו שהיה מתודה על פרו, היה אומר ג"פ ה', אולי שהיה מכוון לג' ראשונות שחטא אדם עלה למעלה שחטא במעשה ובמחשבה, וכן הסכימו רוב המפרשים ומהם בעל המערכת, ורבי יהודה חייט ז"ל, ודוי ראשון שהוא ודוי של כהן גדול הוא רומז לג' ראשונות, ושם הוא רמוז הכהן הגדול שנאמר והוא כהן, והוא דייקא ושלשתם חשובים כאחת, ולזה היה על פרו לרמוז לשור שהקריב אדם הראשון, והכוונה היא לומר שאם חטא כבר התודה ועשה תשובה והקריב קרבן, והוא אינו צריך כפרה, אבל אני צריך כפרה, אנא ה' כפר נא לחטאים שחטאתי, כי אני בתחלה כמו אנוס הואיל ובאתי וקורצתי מחומר, ולזה אומר חטאתי ואח"כ כשבא יצה"ט ולמדתי בתורה וחטאתי, ודאי אותו חטא נחשב לי במזיד, ובפרט כשהגעתי לשנת הארבעים, שבן ארבעים לבינה, ונתוספה לי דעת ובינה ודאי זה החטא שחטאתי אחר הארבעים שנה הוא כמו מרד, זהו ושפשעתי, ובודוי שני שהיה מתודה על אחיו הכהנים היה מכוון לג' גג"ת, כי הגדולה היא כהן, והגבורה היא כמוסה בגדולה, והיה מתודה ג"כ על פרו שהוא פר בן בקר, פר רמז לגבורה, בן בקר רמז לגדולה שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, והיה מכוון ג"כ אל התפארת נקראת ב"ן במלוי כזה, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה גימ' בן, א"כ הרי רמז הג' פר בן בקר, לזה היה מזכיר שלשה שמות בודוי של אחיו הכהנים, ובכ"ד מקומות נקראים הכהנים לוים, שנאמר והכהנים הלוים ומדתם היא בגבורה, לזה היה מתודה על פרו, ובודוי שהיה מתודה על ישראל על השעיר לא על הפר שלא להזכיר עון העגל, אלא על השעיר לכפר על עון וישחטו שעיר עזים, ולפי שבני לוי לא היו בעון העגל היה הודוי שלהם על הפר, והיה מכוין בודוי לנצח והוד ויסוד שהוא יוסף שחטאו במכירתו, וכשהיה משליך הגורל והיה אומר לה' חטאת היה מכוין בכל העשר, ולזה היה אומר בלמ"ד לה' שהוא מגדל הפורח. וכן מצאתי כתוב שהכהן היה מכוין בכל ודוי וודוי לכל העשר, והיה אומר אנא ה' בגימ' אני והו והבן, שהוא ראש וסוף. ואני מעיד שבא אדם אחד מא"י והיה בידו מחזור כתיבת יד וראיתי שם כתובים עשר הויו"ת כל אחת בנקוד בפני עצמה, ולא היה לי פנאי להעתיקם כי הלך לו מיד. ורבינו בחיי ז"ל כתב בשם הרב רבו הר"ש ז"ל, שהשם שהיה מזכיר הוא שם מ"ב, כי יום הכפורים הוא רחמים בדין, וכתב עוד יש מן הגדולים שדעתם כי השם המיוחד היה מזכיר, ורבינו סעדיה גאון מכללם:

2וכפר את מקדש הקודש. כאן רמוז כל מה שעשה, וכפר את מקדש הקדש ההזאה של פנים, ואת אהל מועד היא ההזאה שעל הפרכת, ואת המזבח זה ההזאה שעל המזבח, ועל הכהנים הוא על ודוי שלו ושל אחיו הכהנים, ועל כל עם הקהל זה ודוי שהיה על כל ישראל: